שנים רבות לפני מלחמת לבנון 'הראשונה' כבר התנהלה מלחמת טרור נוראה נגדנו מתוך לבנון; ארגוני הטרור הפלסטיניים שברחו מירדן ונאחזו בלבנון קדמו לחיזבאללה כחצי דור.
הם חוללו כבר בשנות השבעים פיגועים רצחניים מזעזעים כמו הטבח בילדי אביבים שנסעו באוטובוס (בו נרצחו 9 ילדים ו-3 מבוגרים, וילדה אחת מתה מפצעיה כעבור שנים); כמו הרצח בקרית שמונה (18 הרוגים), והטבח במעלות (5 הרוגים ועוד 22 ילדים מצפת שהוחזקו כבני ערובה ונרצחו בכישלון החילוץ); עוד היו שני פיגועים בנהריה, אחד בכפר יובל, אחד במשגב עם, והקשה מכולם הטבח בכביש החוף על ידי אחד עשר מחבלים מלבנון, שהשתלטו על אוטובוס ורצחו 35 ישראלים.
באותן שנים יצאו לוחמי צה"ל לפחות לעשרה מבצעים בדרום לבנון נגד בסיסי הטרור, ובהם חוסלו מאות מחבלים וגם מפקדים בכירים. במבצע ליטני אף החזיקו כוחות צה"ל בחלק גדול מדרום לבנון עד נהר הליטני, כשלושה חודשים.
אחת ההפתעות הגדולות שאני זוכר מאז היא קביעתו הברורה של מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שאין לנו שום תביעה על אדמות לבנון מכוחה של ארץ ישראל המקודשת, והמערכה היא ביטחונית בלבד. קשה היה לי לשמוע את דברי רבנו, כי אני חשבתי תמיד שנהר הליטני צריך להיות באמת גבולנו הצפוני גם לפי הפירושים הממעיטים בהבנת הגבולות הכתובים בתורה. אחד מרבני התלמידים ניסה להראות לרב צבי יהודה מפה של גבולות ארץ ישראל בצפון, שאפילו בתחום המצומצם של 'קדושה שנייה' מימי בית שני, נתקדשו בה שטחים נרחבים בדרום לבנון. למרבה התדהמה השליך רבנו את המפה לקצה החדר, וחזר בתקיפות האופיינית שלו על דבריו הראשונים!
אני חוזר ונזכר בטלטלה ההיא כאשר אני שומע את הוויכוחים הסוערים על הסכם הגבול הימי עם לבנון, ובו בזמן נהרגים על משמרתם חיילת וחייל ונפגעים אזרחים, בגל נוסף של מלחמת הטרור המתנהלת נגדנו ביהודה ובשומרון מאז מלחמת ששת הימים.
על רקע זה, מחובתי להעיר כמה הערות לוויכוח הפוליטי חסר האופקים המתנהל כעת: מצבנו כיום טוב פי כמה מאשר אז, גם בצפון, וגם ביהודה ושומרון.
אין שום קשר בין האירועים האלה, לבין השאלה מיהו ראש הממשלה שצריך לכהן בישראל – מלחמת הטרור נגדנו התחילה עם הצהרת בלפור ומעולם לא נפסקה. צה"ל מנהל את המערכה בשומרון גם בג'נין וגם בשכם בפעולות נועזות ותקיפות; אין שום צורך ללחוץ על מערכת הביטחון לפעול, כי היא פועלת.
אסור לומר על חיילת ועל חייל ששמרו עלינו עם נשק ישראלי עליהם, שהם 'נרצחו' – הם נפלו על משמרתם כלוחמים וכלוחמות! מניעת מלחמה בצפון על ידי הסכם ימי עם לבנון היא מהלך ראוי ונכון, גם אם נסראללה הרשע מנצל את התקשורת הישראלית לטובתו, כדרכו.
ברור שעם ישראל רגיש יותר לכל ישראלית ולכל ישראלי שנופלים במערכה הממושכת על עצם קיומנו, בעוד אויבינו מקדשים דם של 'שאהידים' כביכול. ה'חולשה' הזאת היא יתרון גדול שלנו לאורך זמן.
האיום של נסראללה הוא איום איראני ללא ספק, כי כל הטילים והכסף באים אליו מאיראן; לכן אי אפשר היה להתעלם ממנו. ברור שאיראן מחפשת הזדמנות לחולל מלחמת נקמה מתמשכת בגבולנו הצפוני אחרי כמה שנים של פגיעות חיל האוויר בכוחות הפרו-איראניים בסוריה.
הוכח שחיזבאללה מוגבל ביכולתו לפעול נגד ישראל בגלל מצבה של לבנון, וההסכם מנטרל את הסכנה האיראנית המיידית בגבולנו הצפוני בים וביבשה.
הכסף מהכנסות הגז יגיע גם לחיזבאללה, ועדיין זה עדיף מהכסף האיראני שמחולל מלחמה. ישראל תמיד תוכל לשתק הפקת גז ללבנון גם בלי לפגוע באסדה של חברה צרפתית, אם ינסה חיזבאללה לפגוע באסדה שלנו.
ראוי לכנסת ישראל להתעלות מעל לסערה הפוליטית ולהצביע בעד ההסכם הימי עם לבנון, שמונע מלחמה עם האיראנים במקום לא נכון ובזמן לא מתאים, וגם מאפשר את קיום הבחירות במועדן. פוסקי ההלכה של היהדות החרדית צריכים לשמוע את מומחי הביטחון ולא את הפוליטיקאים, ולפי שיקול דעת הלכתי נקי לחייב תמיכה בהסכם או הימנעות; אסור לגרום למלחמה מסיבות פוליטיות.