על סף עמדת ניצחון ימני עולה ההיבריס הימני על גדותיו ומסכן את ההזדמנות לצאת ממעגל הבחירות החוזרות והנישנות ולנצח.
נתניהו עדיין לא השתחרר מההיבריס של מי שנועד להיות ראש הממשלה הניצחי של ישראל, מנסה בכל הזדמנות לגמד את יריביו, ובין השאר גם את שותפיו הפוטנציאלים.
מעין "גוליבר בארץ הגמדים". הוא מתנגד להיפגש עם גנץ לקבל פרטים על ההסכם עם לבנון, לא מוכן לעלות על הבמה בכפר חב"ד עם בן גביר, ועוד ועוד. לא ברור כיצד בן של היסטוריון לא למד מאומה מההיבריס של מלכים ומנהיגים שהגאווה העצמית עלה להם לראש והם נפלו בגדול.
במקביל לו, סמוטריץ ובן גביר מנפחים לחיים לנוכח הסקרים המחמיאים, ופוצחים בחגיגות ניצחון טרם זמנם, בהתבטאויות שחצניות ומוגזמות. השמאל, כלומר העבודה ומרץ נלחמים על חייהם לנוכח אחוז החסימה, והמרכז שמאל מתעבה סביב לפיד וגנץ המצטמק. עדיין קואליציית אנטי ביבי חיה, נושמת ובועטת, ולא מוותרת בשל שנאתה עד לטיפת הדם האחרונה.
למרות עוצמתה הבלתי מבוטלת בכל המערכות הפוליטיות התקשורתיות והמשפטיות, ללא סיוע של גורמי ימין שיכשילו את עצמם נראה שמאבקם לא יצלח. מאמציהם היו מזמן להוריד את מספר המנדטים לנתניהו, מה שלא קרה עדיין בכל הבחירות הקודמות, ואם זה יקרה הפעם, יהיה זה דווקא בן גביר שמכרסם בו.
מה שמסכן את הימין הפעם הוא לא פילוגים מיותרים אלא דווקא ההיבריס אשר מגיע לשיאו בהתנהלות התמוהה מול איילת שקד ושרידי הבית היהודי. הפעם הסכסוכים נדחקו לפינה, ורק כולם מנסים לשכנע את איילת שקד שתפרוש. הגוון והצבע של איילת עדיין חשוב לימין, אם כי הצבע של ברודני והבית היהודי הוא חיוור למדי, אבל מדובר בפלח ציבור ימני איכותי שלא מסוגל להצביע לסמוטריץ ובן גביר, וגם לא לנתניהו. הליכוד כמפלגה גדולה, לא נוכחת כמעט בכלל בזירה הציבורית, והיא כרגע משמשת כתמונת רקע בלבד לנתניהו. תופעה חברתית לא רצויה המגבירה את התחושה של בחירות אישיות כמעט לגמרי, בכל המפלגות במידה כזו או אחרת, ועל רקע זה הפופוליזם וההיבריס גוברים ואין מי שמתייחס ברצינות לאידאולוגיות, דעות וערכים.
לא ברור כיצד נתניהו שעדיין משמר רציונליות מוגבלת לא מנמיך את הפרנויה של שרה אשתו מאיילת, ולא מייצר גישה חיובית לאיילת שקד. במידה והסקרים שלה לא ישתפרו דווקא גישה חיובית מצדו עשויה לאפשר לה לפרוש, פרישה בכבוד ומתן פיצוי הולם מצד הימין לפרישה כזו. שקד מצד עצמה עדיין לא ממש הצליחה ליצור מומנטום מספיק, ובמידה ומצבה לא ישתפר באופן משמעותי עדיף שתרד מהבמה בראש מורם למען ניצחון הימין.
למרות שנתניהו הוא בשיא כוחו הפוליטי לאחר ההשתלטות המוחלטת והכוחנית על הליכוד, בהתנהלות הכללית הוא לא במיטבו. פחות חד מבעבר, חוזר על דפוסים קודמים שלחלקם פג התוקף, ונוטה לטעות בכל מיני התבטאויות ומאבקים מיותרים. ניכר שהוא הבין שהסתיים תפקידו האגרסיבי כראש אופוזיציה לוחמני. בה התנהגותו הייתה קצת מוגזמת וחסרת טעם. כרגע הוא מנסה להתרכך ולהיות יותר ממלכתי, אבל ההיבריס והרגליו הישנים חוזרים על עצמם באופן כפייתי, מטריד ומדאיג. עדיין התיק של משפחתו המלוכנית והפרנואידית מכביד עליו, ומייצר התנהגויות לא רציונליות.
לנוכח זה מתחילים כבר סממני מרד מתון בנתניהו בימין עצמו. במקרה של כישלון בהשגת ה-61 המרד יהיה מהיר ומיידי, ובמקרה של ניצחון אם נתניהו לא יתקן את דרכיו המרד יבשיל ויתקדם בכל אגפי הימין, וניתן לחוש שסופו מתקרב.
תהיינה תוצאות הבחירות אשר תהיינה, האתגרים המונחים בפתח בכל התחומים מחייבים היערכות פוליטית וחברתית מהירה ונראה שהניסיון מלמד שהפערים האמיתים אינם כה גדולים כפי שמשתקף בשיח הפוליטי, וכל ממשלה שתוקם תפעל פחות או יותר באופן דומה להמשך ההתחזקות וההתפתחות של ישראל.
ד"ר צבי מוזס הוא פסיכולוג קליני