נשיא אוקראינה מבקר את ההחלטה הישראלית שלא להעביר נשק ישראלי לצבאו.
יו"ר מרץ, זהבה גלאון, דורשת מראש הממשלה לאשר העברת כיפת ברזל לאוקראינה, אך מה עמדת ההלכה באשר לסוגיה הכללית של מכירת והעברת נשק ישראלי לצבאות זרים שלעיתים משתמשים בנשק הזה לאחר שיקול דעת שלא בטוח שהוא עומד באמות המידה הישראליות? על הסוגיה הזו שוחחנו עם הרב יובל שרלו, ראש אגף האתיקה בארגון רבני צהר ומראשי ישיבת ההסדר 'אורות שאול'.
כבר בפתח הדברים מסייג הרב שרלו את מסגרת הדיון ומדגיש כי יש לזכור שפוסקי ההלכה הדנים בסוגיה מורכבת כמו מכירת נשק לאוקראינה אינם מכירים באמת את הנתונים ואת המציאות, אינם יודעים כמה סוללות כיפת ברזל קיימות, אינם יודעים מה תוכן ההסכמים של ישראל עם רוסיה ועוד. כל אלה נתונים הכרחיים בקביעת הכרעה. "רב לא יכול לפסוק בלי להכיר את המציאות, ולכן הדיון הוא לא מה עושים ברמה המעשית". עם זאת, אומר הרב, "תפקיד הרבנות הוא לקבוע את הכללים שלאורם אני תובע מהמדינאים לקבל החלטות מעשיות מתוך היכרותם את הנתונים".
ולאחר הקדמה מסייגת זו מזכיר הרב שרלו את קביעתו ההלכתית של הרמב"ם ולפיה ישראל אינה מוכרת נשק לגויים, מאחר ואנחנו לא בטוחים שהם משתמשים בנשק הזה בצורה מוסרית. לכך מוסיף הרב שרלו כי "גם בהלכה יש להבחין בין אומות מפרות זכויות אדם, שזו חרפה לישראל לספק להם נשק, ובין מדינות מתוקנות בנימוסים שפועלות לפי חוקים, כללים, זכויות אדם ושלטון מסודר, ובפרט כשמדוב בנשק הגנתי. גם הרמב"ם טוען שבנשק הגנתי הדבר אפשרי יותר".
בנקודה זו נכנסת לתמונת השיקולים היכולת של ישראל כמדינה קטנה לייצר נשק רק לעצמה, מה שלא יתכן בהיבט ההשקעה הכלכלית. ישראל מחפשת שווקים להפצת תוצרתה על מנת שההשקעה הכספית בייצור אמצעי הלחימה תשתלם. מאחר וכך יש למצוא לטובת המסחר את אותן מדינות השומרות על זכויות אדם ועומדות בכללי מוסר הכרחיים. הרב שרלו מעיר כי התלות של עסקאות מעין אלה במוסריות ולא רק בהיבט הכלכלי היא גם קידוש ה'.
באשר לאוקראינה מציין הרב שרלו כי אכן מדובר במדינה מסודרת הפועלת על פי אמות מידה מוסריות ונמצאת לכאורה בצד הצודק של המערכה, ובנוסף מדובר בנשק הגנתי. האם הנתונים האלה מחייבים את ישראל למכור לה נשק? כאן יש לקבוע מספר עקרונות והראשון שבהם הוא שחייך קודמים לחיי חברך, כלומר שעל מדינת ישראל לפעול על פי האינטרסים הקיומיים שלה, ובמידה ומכירת הנשק מובילה לסיכון קיומי לאזרחיה הרי שהיא רשאית לומר שאינה חייבת למכור את הנשק המדובר.
שיקול זה משמעותי למציאות בה מכירת נשק לאוקראינה עשויה לסבך את ישראל עם רוסיה הניצבת על הגבול הצפוני. אך במצב בו אין ביטחון שיהיה סיכון אלא רק חשש הרי שיש לקחת בחשבון את השיקול המוסרי והסולידריות עם החלש בטרם הכרעה לכאן ולכאן ולוודא שפועלים עם הצד הצודק יותר.
על רקע כל זאת שאלנו את הרב שרלו אודות מכירת אמצעי לחימה ישראליים למדינות שאינן עומדות בסטנדרט מוסרי כלשהו והנשק משמש למאבקים עקומים מדם בין מדינות שכנות ושלטונות תאבי כוח. "זו חרפה עצומה", אומר הרב שרלו. "מכירת נשק למדינות שמבצעות רצח בעזרת הנשק הזה היא אחת החרפות הגדולות שישראל מעורבת בהן. לא מדובר בצורך קיומי וישראל מוצאת את עצמה מעורבת במקומות שמבצעים פשעים כמו בורמה, אתיופיה, סודן, אנגולה ועוד, זה באמת איום ונורא וכאן אני חוזר לרמב"ם האוסר למכור נשק לזרים".