אתמול קיבלתי טלפון מבחור שלדבריו זו פעם ראשונה שהוא מצביע בבחירות (לגוש הימין), וטען שקשה לו להשתתף בבחירות כי "כל צד מסית כלפי הצד השני", וזו אווירה לוחמנית מידי בשבילו.
עניתי לו:
א. שכל הכבוד לו על הרגישות, וזה מעיד ללא ספק על אישיות אצילית.
ב. אני לא רואה "הסתה משני הצדדים" אלא בעיקר צד אחד – ששולט בכלי התקשורת – שמסית במשך שנים כנגד המחנה הלאומי והדתי. אתמול למשל אחד מהם הנפיק עוד פנינה ש"גם היטלר עלה לשלטון באופן דמוקרטי", והוסיף בלי למצמץ ש"אני לא משווה".
ג. וזה העיקר – כל מערכת פוליטית מלווה במתח והשמצות. בוודאי שיש למעט בכך ככל האפשר אבל הרצון להיות סטרילי ולא לסייע ולהשתתף – זהו גם סוג של יצר הרע שנקרא טהרנות. "לכל זמן ועת תחת השמים", אומר שלמה המלך, "עת מלחמה ועת שלום".
עכשיו זו עת מלחמה על הזהות והעתיד של מדינת ישראל (אתמול נרצח יהודי כתוצאה ישירה מהפקרת הביטחון בידי צד שמהסס להיאבק ולהילחם). את האהבה הגדולה שיש לנו לכל יהודי אנו נפגין בכך שנגדיל את הגוש האמוני.
אנחנו הרוב ואנחנו ננצח. בעז"ה.