לקראת השנה החדשה שדים ורוחות מן העבר, ההווה והעתיד - מציפים אותנו: מה יקרה בשנה החדשה? מה יתרחש במדינה? במשפחה? בבחירות? בחיי האישיים?
פרשת ניצבים שנקרא השבת מביאה לנו את המענה: "אתם ניצבים כיום לפני ה' אלוהיכם". המילה "ניצב" משמעותה עמידה זקופה; לאו דווקא במובן השחצני אלא ביציבות, בביטחון ובאמונה. לא פשוט להיות ניצב או ניצבת בימים הללו. התרבות הפרוגרסיבית מעמידה על נס אנשים כפופים, שנדים ונעים מכל רוח מצויה. מכבסת המילים נוהגת לעיתים לכנות זאת במונחים כמו "רגישים ומכילים" למרות שדמויות מעין אלו מכילות ומרגישות רק את עצמן. זוהי הריצה אחר כל אופנה חולפת; זהו הניסיון להחניף לתרבות השולטת.
למי שאינו ניצב לפני ה', יש באמת סיבות לחשוש מן השנה החדשה - מי יודע? אולי יעשו לו שיימינג בשנה הקרובה? אולי לא אקבל את הכסף, הכבוד, הבריאות, ותחושת הטהרנות - שאני לא יכול לחיות בלעדיהם?
מי שניצב לפני ה' שומע את המשך הפרשה - "לעברך בברית ה'"! זו אינה הבטחה לקבל את האינטרס שלנו כאן ועכשיו; "ברית" משמעותה קשר. ישנו קשר בל-ינותק בינינו לבין ה' אלוקינו. זוהי שמיעת קול השופר הפשוט והצלול.
מתוך כך אדם מגיע לפרשת "וילך", הוא עובר והולך משנת תשפ"ו לשנת תשפ"ז ללא חשש. חז"ל מתארים שרשעים עוזבים את העולם הזה כמו "חבל שנקרא מטבעת", וצדיקים לעומת זאת עוזבים את העולם הזה והולכים לעולם הבא כמו "שערה מכוס חלב"; בזרימה חלקה. לכן בפרשת וילך אומר משה רבנו ליהושע בן נון שהולך להחליף אותו "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ".
בכל המעברים והשינויים אנו נעמוד ניצבים ונלך זקופים ונדע שה' אלוקינו יוביל אותנו בדיוק, אבל בדיוק, אל המקום אליו אנו צריכים להגיע.