הזמר עובדיה חממה שר באופן נפלא את תפילתו של רבי נחוניא בן הקנה 'אנא בכח'. תפילה מרגשת זו בת מ"ב אותיות נאמרת מספר פעמים ביום והיא אחד משמותיו של הקב"ה. עומדת היא בסימן התעלות: כנגד מ"ב מסעות בהם התעלו בני-ישראל מיציאת מצרים עד כניסתם לארץ-ישראל.
כנגד מ"ב מסעותיו של כל יהודי ויהודייה במשך החיים עלי אדמות. לכן, רבים נהגו שתאמר תפילה זו לאדם בשעתו האחרונה.
כנגד מ"ב תיבות שבהתעלות האדם בקריאת-שמע, מקבלת עול מלכות-שמים ועד קבלת עול תורה ומצוות. ותפילה זו נאמרת גם כשמקדשים בשבע הקפות בית-עלמין חדש, בדומה להקפות שהקיפו לקדש את העיר ירושלים ואת מקום המקדש, כאמור במסכת שבועות טז'.
מקום הקבורה בו נפרדים הגוף והנשמה, כשהגוף שב אל עפר, והנשמה עולה לגנזי מרומים. מקום של התעלות הנשמה מחד, אך לא פחות מכך, מקום המחזק את האחיזה בארץ מאידך.
כך נהג אברהם אבינו בתחילת הפרשה. קידש את שדה מערת המכפלה כאחוזת-קבר ובכך חיזק את אחיזתנו בארצנו, כדברי חז"ל הידועים: שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל: לומר גזולים הם בידכם: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף. שניים התקדשו כמקום קברי אבותינו והאחד נתקדש כבית מקדשנו, שבו אישי ישראל, מקדשי שם שמיים עולים ומתקבלים באהבה וברצון לפני כיסא הכבוד.
אחרי משא ומתן מייגע של אברהם עם בני חת ועם עפרון איש העפר, נדל"ניסט בלשוננו, קבר אברהם את שרה אשתו במערת שדה-המכפלה. אומר האבן-עזרא, ומאז נתקיים השדה לאחוזת קבר, לו ולזרעו. וממשיך ואומר, נזכרה פרשה זו, להודיע מעלת ארץ-ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים, וכן, לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה. עד כאן לשונו.
אומרת הגמרא בסנהדרין קיא', שגם זה היה מן הניסיונות שנתנסה אברהם, שהרי ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שנאלץ לקנותו. ובלשון הגמרא, אמרתי לאברהם 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה', בקש מקום לקבור את שרה - ולא מצא, עד שקנה בכסף מלא, בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי.
כל ניסיונות ה' את אברהם היו קשים, לא רק בהיבט הפיזי, אלא בעיקר בהיבט הנפשי, כי היו הם אנטיתזה לדרכו מאז הכיר את בוראו. החל מ'לך לך מארצך' בה היה עליו לעזוב את האימפריה הרוחנית שהקים במהלך חייו בהפצת האמונה בא-ל אחד יחד ובשיתוף מלא עם שרה אשתו.
בהמשך, למרות הברכה שקיבל מה', הארץ קיבלה את פניו ברעב כבד, הוא עם כל משפחתו ותלמידיו, אותם רק עתה שכנע לבוא עמו לארץ כנען המבורכת, ועד ניסיון העקידה שסתר את כל חינוכו בכל מהלך חייו, שאין למסור ילדים ולהמיתם בהעברתם למולך.
ניסיון שלא רק בחן את אמונתו, אלא אף היה הוראה משמיים לדורות, שאל לו לבן אנוש לנסות להתקרב לבוראו במחיר חיי מי מילדיו. אך מבחינה מסוימת, דומה כי הניסיון שבפרשתנו עולה על כולם. ראשית, בעצם היותו העשירי שהרי אצל כל מתנסה היה זה מגדיש את הסאה, בחינת אותו קש הבא אחרי קשים הרבה, השובר את גב הגמל.
שנית, לא רק שאברהם התעצב אל ליבו במות עליו אשתו, וכדברי חז"ל שאין אישה מתה אלא לבעלה, זה עתה שב מניסיון העקידה, ומוצא הוא את עצמו כשמתו מוטל לפניו, ובניגוד גמור להבטחת ה' 'כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה'', נאלץ הוא להיכנס בוויכוח ובמשא ומתן מתמשך, לרכישת שדה-המכפלה, עד שנאלץ לרוכשו בכסף מלא.
אך דומה כי כאן בא הלימוד הגדול. למרות המצב המורכב והכואב, בהמשך ישיר לניסיון העקידה, שרה אמנו פרחה נשמתה כששמעה על עקידת-יצחק, אבי האומה פוסק מלהספיד ופוסק מלבכות את אבלו הפרטי, וצופה פני עתיד האומה.
ממקסם את המצב, להפיק ממנו את מירב התועלת, בחינת מעז יצא מתוק ולהגביר את האחיזה בארץ-ישראל ולדורות. אמנם עת קשה היא, אך ממנה תיוושע האומה כולה. אברהם מבין שלא עת ספוד ולא עת לבכי כרגע, ולכן, מסיים הוא את המספד ואת הבכי, קם מעל פני מתו, ועורך משא-ומתן עם בני חת לרכישת השדה.
ההבנה שלא עת ספוד ולא עת לבכות זו, מזכירה לי את שסיפר לי מנהלה של ישיבת שעלבים, ר' צבי כספי ע"ה, שבימי המצור על ירושלים כשבשל המאורעות, נסגר בית העלמין בהר-הזיתים, הורה לו אביו לחפור קבר ליד ביתו, בעיר העתיקה, לבן דודו הנושא את שמו, שלום-צבי, שנהרג מרסיס פגז שנורה על ידי הערבים, והוא רק בגיל בר-מצוה. ובעודו בוכה, אמר לו אביו, הפסק לבכות! לא עת לבכות, אחר כך יהיה מספיק זמן לבכות...
אברהם חדל מהמספד ומהבכי, עובר למשא ומתן, כשהוא אינו מסתפק ברכישת קבר בודד לשרה אמנו, אלא רוכש את כל שדה המכפלה. גם לו, גם לזרעו אחריו, ליצחק וליעקב וגם לאימהותינו רבקה ולאה, הגם שהאחרונים טרם נולדו.
כי אחוזת קבר זו, מוזילאום האומה הישראלית, מבטא אחיזה לדורות, אחיזה לנצח נצחים המסמלת את הבטחת הבורא, 'כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם'. אחיזה כפולה, אחיזה בארץ ואחיזה בדרך האבות.
ואכן, על יוסף הצדיק נאמר, וישלחהו מעמק חברון. שואל רש"י, וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר?... אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמוּקָה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן. כך גם כלב-בן-יפונה הטוב שבמרגלים השכיל להבין, שמכאן הוא ייקח תעצומות-נפש כנגד הרוח הרעה של מוציאי דיבת הארץ, מכאן הוא יוכל לצאת עם המסר הברור ש'טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד'.
כך גם דוד המלך, משכיל להבין שכאן במערכת המכפלה, באחוזת הקבר, מקום קבורת אבותינו, זה הבסיס האיתן ובו ראוי להתחיל את המלוכה. מכאן הוא יגיע למלוכה בירושלים וימלוך על כל ישראל. חברון כשמה, מחברת ומחזקת את אחיזת עם ישראל בכל חבלי ארץ-ישראל.
המתייר בעולם לא יחמיץ ביקור במָאוּזוֹלֵאוֹם המקומי, מבנה קבורה מפואר של ראשי אותו עם. בתורכיה בממלכת קאריה שבאסיה הקטנה, המאוזולאום הגדול היה כה מרשים, עד שהיה לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. בכל עם ועם, נוהגים בניו לפקוד את המָאוּזוֹלֵאוֹם המקומי, אם מבחינה היסטורית, ואם משום העמקת התודעה הלאומית.
להבדיל, אבל על אחת וכמה הביקור במערת המכפלה, מקום משכן אבותינו ואימהותינו, ראשון ויחיד מסוגו בעולם, בו טמונים אבות האומה, שלושת עמודי עולם, שהנחילו לעם ישראל, את יסודות החסד, התפילה והאמת, ולעולם כולו, את האמונה בא-ל אחד.
כותב הרמב"ן: רצה להודיענו מקום קבורת האבות, באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ביקור בהם חייב להיות בתוכנית הלימודים של כל ילדי ישראל. "אנא בכוח... שגבנו טהרנו נורא".
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל