הימין הכריע ותותחי המוזות שוב רועמים נגד הכרעת הרוב בישראל - שהולך להיות רע ומר, שהממשלה החדשה עומדת להביא עלינו אסון נורא, שחובה לקיים מדיניות שמאל או לברוח. מי עומדים מאחורי ההפחדות האלה, ולמה הם עושים את זה?
לשקר אין רגליים. זה אולי הלקח העיקרי שאפשר ללמוד מהשנים הקשות שעברנו, עם חמש מערכות בחירות שבהן השקר שלט פעם מצד זה ופעם מצד אחר. ימים יגידו אם עקבותיו לא נותרו במי שאמור להרכיב את הממשלה הנוכחית, ואם יצליח בתרגילים שונים ומשונים לתת לו להישאר עימנו גם בסבב זה.
הציבור בישראל הוא ציבור בריא ברובו. כזה שלומד ומבין לעומק כשמנסים להעביר אותו שטיפת מוח, פנימית וחיצונית. שטיפת מוח מכוונת, שנעשית בתמיכות בלתי נגמרות של כסף ושליטה ובעיקר של הפחדות מבית ומחוץ. הפחד הוא הנשק העיקרי נגד הכרעת הרוב, נגד השכל הישר ובעצם נגד כל דבר. הוא חודר למציאות ומייבש כל חלקה טובה. וזו האסטרטגיה שמנסים להפעיל כעת נגד ממשלת הימין הצפויה. עושים זאת הכוחות החזקים והעשירים בעולם, ודווקא בשל כך עלינו להיות מודעים לכך ולא לשתוק כאשר הפחד מנסה לעצור את הצמיחה ואת הטוב שיש כאן.
אז במה מפחידים אותנו הפעם? חלק מהדברים מפתיעים אפילו את הנמענים שבשמם מדברים. כמו למשל האיום על הסכמי אברהם. שהרי את ההסכמים הללו הביא ראש הממשלה לשעבר ולעתיד, יחד עם קואליציה שכללה את רוב החברים בקואליציה העתידית. גם אחד המלכים בבחריין אמר בקולו ששום דבר לא ישתנה ושהם ימשיכו כרגיל בהסכמים עם ישראל. אז אמר. את המפחידים זה לא עוצר.
או למשל בכותרות על כך שהאו"ם יפעל נגד ישראל. תיראו מופתעים. מי היה מאמין שלנוכח הקואליציה המסתמנת של הציונות הדתית, ש"ס, יהדות התורה והליכוד, האו"ם יחליט להיות נגדנו. לא, כי עד עכשיו הוא עטף אותנו תמיד בכפפות של משי. משי דליק כמובן. עם נפט עליו.
זה ממשיך גם בדיבורים על כך שסמוטריץ' מתכוון לעצור את משחקי הכדורגל בשבת, בין היתר בשל מכתב ששלח עם בקשה להמשיך את הנהוג עד כה ולאפשר לשומרי השבת להגיע למשחקים בשעון חורף שבו השבת יוצאת מוקדם. העובדה שדווקא חילי טרופר, השר הממונה בממשלה הקודמת, הצהיר שהוא מקדם עצירת משחקי כדורגל בשבת כדי למנוע את האפליה הקיימת (הן כלפי שחקנים מסורתיים ודתיים, והן בשביל אלה שרוצים לצפות בהם), גם היא לא מזיזה את השקר ממקומו. וגם לא את ההפחדות.
וזה לא נגמר בכך. כי כאשר הרצון לשלוט צריך דלק, הוא לא עוצר בשנאה ופחד. הוא עושה כל אשר לאל ידו כדי לבצר את מעמדו, גם אם זה במרמה.
לפני כשלושים שנה בזזה מערכת המשפט את הדמוקרטיה הישראלית לאור יום. באמצעות חוק כבוד האדם וחירותו החליטה הרשות השופטת בראשות אהרן ברק לקיים בישראל מהפכה חוקתית, שלפיה שכבת על־מלוכנית ולא דמוקרטית תנהל את המדינה כפי שלדעתם צריך לנהל אותה. זוהי מערכת שמגבה את עצמה, ממנה את עצמה ושופטת את עצמה. האיום על הדמוקרטיה הושתק שוב ושוב, וכאשר זו מרימה ראש ומבקשת להשיב את מעמדה - חוזר נשק ההפחדה.
וכמו תמיד, כאשר אפשרות של ממשלה עם דתיים קיימת עולה על הפרק שקר "העולם היהודי הרפורמי והקונסרבטיבי". שקר שלפיו יש בעולם מיליוני יהודים שרואים עצמם כרפורמים וכקונסרבטיבים. מחקרים בינלאומיים כבר הוכיחו שמדובר במיעוט קטן ביותר, והדבר נראה בפועל בבתי הכנסת בארץ ובעולם. בתי הכנסת הרפורמיים והקונסרבטיביים ברובם פשוט ריקים במהלך השנה כולה, וגם המבקרים בהם פעם או פעמיים בשנה לא משייכים עצמם לארגונים אלה. הם פשוט חילונים, או מתבוללים, או סקרנים.
הדבר נכון גם לגבי הרשות הפלשתינית שמזהירה אותנו, בפעם המיליון, שאם ישראל תחליט לפעול לפי החלטת הרוב היא תתפרק ותתפוצץ. ולכן אנחנו חייבים לא לאפשר בנייה מעבר לקו הירוק, לא לפנות את חאן אל־אחמר (בניגוד לפסיקת בית המשפט, הקדוש מהסעיף הקודם), לא להכשיר את הישיבה בחומש (שלהזכיר – זוכה להתנכלות לאחר הפיגוע שבו ערבי רצח יהודי), לא להיכנס לקבר יוסף ולא ליישב את שטחי C - שטח ששייך לנו לפי הסכמי אוסלו - בחוות חקלאיות.
גם הירדנים מאיימים שאם נמלמל בהר הבית הם יפוצצו אותנו. וארצות הברית של ביידן העייף מזהירה אותנו מלתת למפלגה השלישית בגודלה תפקידי שרים. ואירופה, עליה כבר מיותר לדבר. היא פשוט ממשיכה להיות אנטישמית בכל נושא.
פחד משתק. לו היינו מתנהלים בדרכו של הפחד איש לא היה מתגייס לצבא, איש לא היה מתחתן ומביא ילדים לעולם. כשיש פחד גם אין בשביל מה לצאת מהבית, ובוודאי שאף אחד מאיתנו לא היה מגיע לכאן - לישראל. כי עדיף להישאר בערים האירופיות נטולות הפחד, בברלין ודומותיה. יהודים באוהלנו ובני אדם נטולי זהות בצאתנו.
עלינו להגיד את הברור מאליו, אך מכיוון שישנם כוחות אדירים ששוטפים את העולם נגדנו עלינו לצעוק זאת. נבחרינו צריכים להביא את הכרעת הרוב לביצוע. כמובן ברגישות המתאימה, עם כבוד לדעות אחרות, עם הקשבה והכלה. אבל עלינו לשלוט. בעוז ובענווה. ובעיקר - בלי פחד!