כשיש רצון בחיים להתקדם, אבל יש גם צורך קמאי לחזור ולומר כמה הכל רע ונורא, אז לא מתקדמים.
חשבו על הדודה המקטרת שלכם, או על הדוד הנרגן. זה גם לא נעים להיות ליד אנשים כאלה, וגם מרגיש שהם תקועים במקום שלא ניתן לזוז ממנו. כי כשהכל מרגיש רע, הכל רע.
חלק מהותי מהיכולת לקום מהרע, זה לראות טוב. להחליט שטוב. לחזק את האור המצוי ולהגדיל אותו ולמעט בחושך. ולא הפוך. כי כשמגדילים את החושך- חשוך יותר. וכשמגדילים את האור- מואר יותר.
יש מחשבה כזו, לפיה אם חלילה נאמר אחד לשני בוקר טוב, צהריים טובים, ערב טוב. או נחייך חלילה - נפגע בקדושתם של החללים. או של החטופים. או של הפצועים. או של המפונים מהדרום והצפון. ונראה לי שאין מחשבה טפשית מזו.
מה שפוגע מהותית ביכולת שלנו להמשיך ולהיות עבור כלל הנפגעים והצריכים אותנו הוא כוחתנו שתמים ונגמרים. כשיום אחר יום כולנו הופכים לדודה המקטרת ולדוד הנרגן אנחנו הופכים מספקי כח, לנזקקי כח. והנזקקות הזו לא עוזרת, למי שצריך כעת כוחות באמת, בשביל לשרוד ולנצח.
הקמפיין הכי קריטי בעיני שצריך להיות עכשיו, זה קמפיין יהיה טוב. קמפיין שמבקש לראות עולם מתוך מקום חיובי יותר. שמתמקד בכל הדברים החיוביים שכן קורים ומתוך העוצמה הזו מבקש להוסיף טוב ואור. כי רק ככה יש סיכוי שננצח ויהיה כאן טוב יותר.
ולא- זה לא פוליטי. הקמפיינים שאומרים כמה רע כאן, לא גורמים להפלתה של הממשלה אלא להפלתנו. הם גורמים למצב הרוח הנוראי, לבריאות הקורסת, ולאיזון הנפשי של כולנו להיסדק. הם הורגים את החלשים שבינינו ומחסלים את הרוח של אלה השואפים כעת למעט כזו בשביל לחיות. לא צריך לסבול בשביל לבקש שיהיה כאן טוב יותר. לא צריך להראות שאנו מתים בשביל לבקש חיים טובים יותר.
ולמי מכם שיש ילדים - החופש הגדול שמגיע, והילדים שכוח אמונתם הטבעי מפעפע וחי יכולים לתת לכולנו שיעור וכוחות. עבורם ועבורנו, בא נשתמש בזה!