"היהודים לא היו רק חדשנים. הם היו גם התגלמות עילאית של מצבו של האדם. נדמה כאילו כל הדילמות הבלתי-נמנעות של האדם מתגלמות בהם בצורה מוגברת וצלולה". המילים הללו נכתבו על ידי פול ג'ונסון, היסטוריון וסופר בריטי (יליד התרפ"ו, 1926).
את הדברים פרסם בספרו המונומנטלי "היסטוריה של היהודים – כיצד שינו את העולם הגאונות והיצירתיות של עם קטן", שראה אור לפני למעלה משלושים שנה וזכה ממש לאחרונה למהדורה עברית בחסות הוצאת "שיבולת".
לדבריו, "שום עם לא היה נחוש יותר מן היהודים באמונתו שלהיסטוריה ולאנושות יש ייעוד... ללא היהודים היה העולם הזה מקום ריק בהרבה".
אילו הייתם צריכים להשיב על השאלה באיזו עיר יפתח מחבר ספר לא יהודי את תיאור ההיסטוריה של העם היהודי, מה הייתם משיבים? התשובה של פול ג'ונסון חד משמעית – חברון!
בהקדמה למהדורה העברית של הספר, כתב רה"מ בנימין נתניהו את הדברים הבאים:
"המחבר בחר לפתוח את ספרו, ולא בכדי, בחברון. התנ"ך מעיד שבעיר זו רכש אברהם אבינו בכסף מלא, את מערת המכפלה וסביבתה מידיהם של בני חת. שם נקברו האבות והאימהות, שם נוסדה מלכות בית דוד, ולשם הגיעו יהודים בכל הדורות – גם תחת שלטון זרים – לשאוב כוחות נוכח צרות הגלות. הקשר האמיץ שלנו לחברון, בדומה לקשר שלנו לירושלים, לא פסק ולא חדל. הוא התבטא בהתיישבות זמנית וקבועה, במסעות של עולי רגל ובכיסופי מתפללים. האבנים החסונות של המבנה המתנוסס מעל המערה מאז ימי הבית השני מסמלות את כוח העמידה היהודי מדור לדור".
וכך כתב ג'ונסון בדברי פתיחתו לספרו, לאחר שתיאר באריכות את ההיסטוריה של העיר חברון: "ב- 1967, כשחיילי צה"ל נכנסו לחברון במהלך מלחמת ששת הימים, היה זה אחרי דור שלם שבו לא התגורר בעיר אף לא יהודי אחד. אך ב1970 הוקמה מחדש בעיר התיישבות צנועה. למרות חששות רבים ואי-ודאות, היא פרחה ושגשגה.
כך שהיום, כשהיסטוריון מגיע לבקר בחברון, הוא שואל את עצמו: היכן כל העמים הללו ששלטו פעם במקום? היכן הכנענים? היכן האדומים? היכן ההלניסטים הקדומים והרומאים, הביזנטים, הפרנקים, הממלוכים והעות'מאנים? הם התפוגגו בענן הזמן, נעלמו לבלי שוב. אבל היהודים עדיין בחברון".
וכך חתם את דבריו: "מה שתופס יותר מכל את תשומת הלב של הקורא, מה שנותר במחשבותיו, הן המילים הנוגעות ללב שבהן פותח אברהם את העסקה: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם..." ואז, בסיום העסקה, ההדגשה החוזרת כי "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם..." מידי המקומיים (בראשית כ"ג, כ). זהו האירוע האמיתי הראשון בהיסטוריה היהודית – והוא מציג לראווה את הדו-משמעויות ואת המתיחויות של העם".
האיש והמערה
את אותו המתח, עליו כתב ג'ונסון, זיקק בתמציתיות רש"י בדבריו על המילים גֵּר "וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם": "אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". כלומר, שתי אפשרויות עומדות בפני העם המבקש לגאול את ארצו – קניין כספי, המבסס את שליטתו בקרקע בהדרגה, קמעה קמעה. "עוד דונם ועוד עז". השיטה השניה היא על ידי כיבוש בשדה הקרב. שתי הדרכים מחייבות עם חזק בעל יכולות ואמצעים – כלכליים וצבאיים. אך יותר מכל – עם המאמין בזכותו על הקרקע. זכות שהיא גם חובה וייעוד.
בדור האחרון היה אולי אדם אחד ומיוחד שביטא יותר מכל אחד אחר את התמצית הזאת המשתקפת בחברון. אדם שבאישיותו החד-פעמית שילב ספרא וסייפא, עוז וגבורה, נחישות ואמונה בצדקת הדרך. אמונה בעם ישראל ואמונה בייעוד שהוא נושא בסוד קיומו הנצחי.
לא פלא הוא שהאדם הזה היה גם מי שזכה להיות היהודי הראשון שנכנס למערת המכפלה לאחר כאלף שנים בהן לא הורשה יהודי להיכנס אליה. כוונתנו כמובן לרב שלמה גורן זצ"ל, שאנו מציינים השבוע 28 שנים לפטירתו (כ"ד חשוון התשנ"ה).
וכך תיאר בספרו האוטוביגורפי בעוז ותעצומות (בעריכת אבי רט): "נכנסנו למערה ותקעתי בשופר. לקחתי את ספר התורה וקראתי את פרשת "חיי שרה", שם מסופר כיצד אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מבני חת. השעה היתה שעת בוקר מוקדמת, ואנו זכינו להתפלל שם. זו היתה הפעם הראשונה אחרי אלפי שנים שבה יהודי נמצא בתוך המערה".
בהמשך מתאר כיצד הכתיב כתב כניעה לראש עיריית חברון עלי ג'אברי. "אתה תכתוב מה שאני אגיד לך, מילה במילה: "אני, ראש העיר עלי ג'אברי, בשמי ובשם חברי העירייה ובשם כל תושבי חברון, נכנע ללא כל תנאי למפקד של צבא הגנה לישראל הממונה על העיר, ומתחייב לקבל את כל הפקודות שאקבל מגורמים מוסמכים של צה"ל, בלי לערער ובלי להסס, ולמלא אותן".
אחרי שקרא זאת בערבית ביקשתי מראש העיר ומהקאדי שיחתמו על הטיוטה הזאת ויכינו עוד טיוטה. את הראשונה לקחתי אני וגם חתמתי עליה. עלי ג'אברי ביקש ממני מתנה למזכרת, נתתי לו את התפילה לפני יציאה לקרב שהכנתי באלפי עותקים, חתמתי על הצד השני וכתבתי "כן יאבדו כל אויביך ה'..."
הרב גורן ידע את סודה של חברון ואת סוד נצחיותו של העם היהודי. ראוי שהממשלה החדשה שהושבעה השבוע תזכיר לעצמה את אותם שורשים עמוקים ותשאב מהם את כוחה.