שני אירועים מזעזעים אירעו ביום רביעי האחרון, בהפרש של כשתים עשרה שעות, בשני מקומות שונים בארץ, בירושלים ובשפלה, טרור חיצוני וטרור פנימי. ושניהם צריכים לעורר אותנו לחשבון נפש ותיקון.
בבוקר, פיגוע קשה בכניסה לירושלים, על ידי אויבינו, ונרצח בחור ישיבה, אריה שצופק הי"ד (ועתה שמענו על עוד אחד אב משפחה שהיה פצוע אנוש ונפטר מפצעיו, טדסה טשומה הי"ד), והיה זה תזכורת כואבת לאויב האכזרי שנלחם בנו ומנסה להחליש אחיזתנו בארץ.
ובערב, בחולון, כמה מזעזע, רצח פתאומי ללא כל סיבה של יורי וולוקוב ז"ל. והיה זה תזכורת לאלימות ושפיכות הדמים וחוסר הביטחון האישי הגואה ברחובותינו.
כתוב בתורה: "כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ, יא), היכן שאין יראת ה', יכולים להגיע אפילו לרצח. ועל הגמרא בשבת (כב.) שדרשה על בורו של יוסף שהושלך לתוכו: 'מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו', דרשו בעלי המוסר, אם מים היינו תורה אין בו באדם, אם אין מוסר אלקי שיכוון אותו. 'נחשים ועקרבים יש בו', עלול הוא להגיע למידות רעות ומעשים קשים.
המשותף לשני מקרים מזעזעים אלו, שהם תלויים בנו, במדיניות הממשלה, ביכולתנו בהשתדלות שלנו וכמובן עם עזרת ה' למגר את הטרור הערבי כמו גם את אלימות העבריינים. איך פושעים כאלו יכולים להסתובב בינינו? כמה מזעזע שמסתובב ברחובותינו אלים ואכזר, שבוויכוח בצומת, שולף סכין ורוצח את רעהו.
האם אפשר לעבור על כך בשתיקה? צריכה ארץ ישראל להזדעזע על מקרה כזה. אי אפשר לעבור על כך לסדר היום. רוצחים כאלו אסור שיסתובבו חפשי. די לאלימות ואכזריות.
כשם שבמלחמה בטרור הערבי, ברור לכל שצריכים לנקוט ביד קשה ללא רחמים, לתפוס את המחבלים ולפגוע בהם ובשולחיהם, כן גם באלימות ובטרור הפנימי העברייני, צריכים לנקוט ביד קשה ללא רחמים.
זעקי ארץ אהובה, אל תכסי דמם, קול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה, לעשות צדק דין ומשפט ברוצחים.
אלימות כזאת לא צומחת בפתע פתאום. מי שיכול לשלוף כך סכין ברחוב, בוודאי קדמו למעשהו, עוד אירועי אלימות.
צריכים להחזיר את ההרתעה והמשילות גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. 'אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו'. ויש לעשות צדק ומשפט בכל מלא החומרה עם הפושעים הרוצחים, ועם המחבלים והאויבים.
ומלבד זאת יש להתחזק ברובד הרוחני המוסרי. בצד הלאומי, בחיזוק ההכרה בצדקת דרכנו, שארץ ישראל היא שלנו ושלנו בלבד. ומול כל פיגוע, להקים עוד יישוב ולחזק את ההתיישבות היהודית בעוד בניה, כך שתגובות אלו יוציאו את החשק והמוטיבציה לאויבינו להמשיך לנסות לפגוע בנו. וכמובן לצד הפגיעה בפועל במחבלים בשולחיהם ובארגוניהם.
וכלפי פנים, בצד החברתי, בחיזוק הרוח והמוסר, הכבוד והסבלנות אחד לשני, לנהוג אחד כלפי השני באהבה ואחווה שלום ורעות. בוויתור. רק כך נוכל לקיים כאן חברה מוסרית וצודקת. חברה שבה ינהג כל אחד כלפי רעהו כמצוות תורתינו 'ואהבת לרעך כמוך'. לא רק שלא לתקוף ולפגוע חלילה. אלא להפך לחפש איך לעזור ולסייע ולתרום ולהועיל. הלא עם של 'רחמנים ביישנים וגומלי חסדים' אנחנו (יבמות עט.) עם סגולה. וכבר אמר רבי חיים מוולוז'ין שלא נברא האדם אלא להועיל לאחריני. נראה את אופיינו הטוב, ובאמת נהיה חברת מופת מוסרית לכל העולם.
נמשיך להתפלל לה' אלוקינו: 'וצדקנו בצדק ובמשפט' להחזרת משפט צדק בישראל, משפט שמרתיע את הפושעים והעבריינים מלשפוך דמים. וכן נתפלל בברכה הסמוכה לה להכנעת אויבינו שבתוך הארץ שנלחמים בנו, ל'שובר אויבים ומכניע זדים', וכן ל'כל אויבי עמך מהרה יכרתו'.
ובעזרת ה' נזכה מתוך שבירת זרוע הרשע, להרמת קרן ישראל, לחיזוק ביטחונם של ישראל שלומם ושלוותם, ולחיזוק המוסר והצדק והאחדות בתוכנו. להיות חברה מוסרית שהיא 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' ואור לגויים, המביאה טובה וברכה לעולם כולו.