אם דמיונית, יכול עם ישראל כולו להתאחד כעת סביב העסקה להשבת החטופים, היינו לעשות הכל למען השבתם, כולל נסיגה מוחלטת מעזה והפסקת המלחמה, ואחר כך יתאחד כל העם למלחמה מחודשת להכרעת האויב וכיבוש עזה, והשבת אדמות חבל עזה לשלטון עם ישראל לדורות, זה יכול להוות פתרון אמיתי למצב, בכך נבטיח את אחדות וביטחון עמינו, האם יש סיכוי שתומכי העסקה יסכימו לכך?
ושוב ישנם חילוקי דעות בעם לגבי השלמת העסקה להחזרת החטופים. אלו אומרים: 'עד החטוף האחרון', ואלו אומרים: 'שזה יהיה החטוף האחרון' (היינו אלו שנחטפו בטבח שמחת תורה בשנה שעברה, יהיו החטופים האחרונים שנחטפו ולא יהיו לעולם יותר חטיפות). אלו דאגתם הכנה להווה, לשבויים הסובלים ונמקים בשבי האכזרי של מחבלי החמאס והגי'אהד בעזה, ואלו דאגתם הכנה לעתיד שלא יהיו עוד חטיפות ועוד פיגועים. מי צודק? המציאות מורכבת ולא פשוטה, והאם מישהו אכפת לו יותר מעם ישראל? התשובה היא שלא. אלו ואלו דואגים לעתיד אומתנו לביטחון ושלום ארצנו ויושביה.
גם אלו התומכים בהשבת החטופים בדרך של הכרעת חמאס, חשובים להם מאד חיי החטופים, והם מסתכלים גם על העתיד ורוצים להיות בטוחים שלא יהיו עוד חטיפות ולא יהיו עוד משפחות בישראל שיסבלו סבל גדול בשל היות קרוביהם בשבי האויב, והם מאמינים שדווקא בדרך של הכרעת חמאס והפסקת הסיוע ההומניטרי נקרב גם את החזרת החטופים.
וגם אלו התומכים בהשלמת העסקה עכשיו בדרך של קבלת תנאי החמאס, יאמרו שהם לא מתעלמים מהסכנות הצפונות בעתיד מהעסקה, אך הם סבורים שקודם כל נפתור את הבעיה בהווה, את הסבל הנוכחי העכשווי של חטופינו, ואחר כך נתפנה לבעיות הביטחון של מדינת ישראל שלא נפתרו לפני המלחמה וגם כנראה לא לאחריה.
מה שחשוב שנזכור בתוך הוויכוח הזה בינינו, שהאויב שלנו הוא לא הדעה השנייה חלילה. אי אפשר להאשים שרים בממשלה שמתנגדים לעסקה כאילו לא אכפת להם מהחטופים. המתנגדים לעסקה עושים זאת רק משיקול אחד שלא יהיו להבנתם חטיפות נוספות.
וכן אי אפשר להאשים את תומכי העסקה, שרצונם בפיגועים וחטיפות נוספות, כי וודאי אין רצונם בכך, והם אומרים בא נפתור את הבעיות שלב אחרי שלב. אם כן מיהו האויב? כנגד מי עלינו להפנות את כל הזעם? התשובה היא אך ורק לגורם אחד. לארגון הטרור הרצחני החמאס ושותפיו מהגי'אהד, ושאר אוכלוסיית עזה, הם אלו שטבחו בעם ישראל בשבת שמחת תורה (7 באוקטובר למניינם) גברים נשים וטף.
הם אלו שרצחו, אנסו, חמסו, שרפו וגזלו, פגעו באדם וברכוש והשפילו ורמסו את כבוד עם ישראל שחולל. רק כלפיהם ראוי שיהיה מופנה כל הכעס והזעם על אשר עוללו לנו. 'זכור את אשר עשה לך עמלק'. הם האשמים בטבח. הם האשמים שיש חטופים בעזה. והם האשמים בתנאים שבהם יושבים השבויים. והם אשמים שנקלענו למציאות בלתי אפשרית של הכרעה בין ברירות קשות.
אם נבין זאת, שכוחנו באחדותנו. שכולנו רוצים את טובת האומה, ונבין אחד את השני, ולא נפנה את הזעם אחד כלפי השני, כבר נצא מאוחדים ומחוזקים יותר לקראת הסיבוב הבא שבא יבוא מול אויבינו.
ויש לי הצעה לסיום, אולי נתאחד כולנו סביב שתי ההצעות. בשלב הראשון נהיה כולנו 'שמאל'. אני מכנה גישה זו כ'שמאל', כי היא מקדימה את ערך הפרט ללאום. נהיה כולנו 'כיכר החטופים' ומזדהים עם מאבק מטה משפחות החטופים, ונתמוך בתמיכה נחרצת להשלמת העסקה כולה גם במחירים הכבדים שהיא דורשת. אך בתנאי שבשלב הבא לאחר סיום המלחמה נהיה כולנו 'ימין אמיתי' הדוגל בהכרעת האויב. לא עוד סבבים אין סופיים אלא הכרעה מוחלטת וסופית של האויב שבעזה.
בשלב הראשון נתמוך כולנו בעד השלמת העסקה עם החמאס, ניסוג מחבל עזה, נהיה מוכנים לחזור לגבול (גם בלי אזור החיץ) נסכים לשחרור אלפי מחבלים אבל בתמורה להשבת כל החטופים כולם. וצריך מאד לקוות שנזכה להשבת כל החטופים כולם, כי סיכוי רב שגם אם כולנו נרצה לסגת מעזה ולסיים את המלחמה, ארגון הטרור האכזרי הזה ישאיר בידיו חלק מהחטופים.
לאחר מכן, לאחר שנגיע למיצוי השלב של מקסימום שחרור החטופים האפשרי בהווה. אז, באמת נחזור להיות כולנו בגישה של הכרעת האויב. כלומר בעד הכרעת חמאס ושינוי המצב בחבל עזה לדורות. נהיה כולנו בעד מלחמה גם כעבור חצי שנה, וכן, גם אם זה יהיה כרוך בהפרת ההסכם, מול אויבינו הרשעים מותר להפר הסכמים. ולרוב האויב כבר בעצמו יעשה הפרות כדוגמת ירי רקטות על ערי ישראל שיתנו לנו סיבה לחזור ולהילחם, ובאמת אין לנו ברירה, הרי היום אחרי הטבח אנחנו מבינים יותר שזה 'או אנחנו או הם'.
והפעם נצא למלחמה מתוך מטרה אחת של ניצחון, כיבוש האדמה ויישוב הארץ. ניצחון שמתחיל מהפסקת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסיית החמאס בעזה. ויהיה ברור לנו שכל שטח שנכבש מאדמות חבל עזה, עובר למדינת ישראל לצמיתות. ומגמת המלחמה, השבת חבל עזה לשלטון עם ישראל לדורות.
במצב כזה, שבכל שלב, כל עם ישראל יעמוד מאחוריו. נזכה בע"ה אל הביטחון והשלום המיוחלים. ואף שלצערנו יהיו מחירים לחזרה לעזה, אחרי שהחמאס יתארגן מחדש בשלב שנסוגנו מעזה. לפחות נרוויח שכל מה שנעשה, יהיה מתוך היותנו עם אחד ומאוחד, וכשישראל מאוחדים, מובטחת ההצלחה וסיעתא דשמיא.
האם יש סיכוי שתומכי העסקה ואנשי השמאל יסכימו לרעיון זה, שבאמת, אחרי כל המאמצים להשבת החטופים, הפעם הולכים לצד השני. לא עוד סבבים והכלת האויב ורחמנות של סיוע הומניטרי לאוכלוסיית האויב, אלא מערכה כוללת למען הכרעה מוחלטת וניצחון מוחלט והשמדת חמאס, וסילוק האוכלוסיה העוינת מעזה, והשבת חבל אדמה זה, לעם ישראל ומדינתו לדורות - הלוואי, שכן נזכה בע"ה.
מתפלל לשלום וביטחון לכל בני עמנו, ולביאת הגאולה השלמה במהרה בימינו.