חלומות לא מתגשמים כל כך מהר. יעקב אבינו חולם על רחל ובבוקר מתברר שזו לאה.
הדרך להתגשמות החלום מלאה ומעייפת הרבה יותר ממה שנראה לעין. החלומות מנסים להלחים ולחבר בין השאיפות שלנו לבין המציאות הגלויה. החכמה היא לא לאבד את זוהר החלום גם בתלאות השגרה. יהודים חולמים על "סולם מוצב ארצה וראשו מגיעה השמיימה".
באופן טבעי, אנשים שמתמקדים רק בראש הסולם שנוגע בשמים מאבדים סבלנות כאשר החלומות שלהם לא מתגשמים בארץ בקצב מהיר.
הם למשל מבזבזים כותרות על "תקיעות במשא ומתן הקואליציוני" במקום לחכות לתוצאה הידועה מראש – ממשלה לאומית ומסורתית; למה מה חשבתם שיהיה? היא אולי לא תהיה ממשלת חלומות אבל תקדם את המציאות באופן יותר טוב. זהו גם המצב הנפשי של אנשים שמבזבזים את זמנם בחריצת דין בסערות ציבוריות בלי לחכות בסבלנות לבירור משפטי הוגן.
התסכול יכול לבוא ממקום הפוך, מהתעסקות יתרה רק ברגלי הסולם שמוצב ארצה – למשל בפחדים על הסכנה הריאלית-בטחונית שנשקפת מאיראן בלי להתחשב בראש שנוגע בשמים – בהשפעות תרבותיות וערכיות שמפוררות את המשטר מבפנים.
יעקב אבינו חולם על סולם ש"מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו", דורש על כך רבי חיים מוולוזי'ן – "בו" – באדם עצמו. מי שמאפשר למלאכים, לעולם הטהור והערכי, לעלות ולרדת בחייו – הוא מחבר בין השמים לארץ. הוא לא מרחף מצד אחד ולא מתקטנן מצד שני; החלומות והאמת מתגשמים בסוף, בצורה מלאת חזון וריאליה – לאט ובטוח.