'וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם'
אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא: הסולם הזה, עליו חולם יעקב, עומד בבאר-שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית-המקדש. כאן, בבית אלוקים, התקפלה כל ארץ ישראל למראשותיו, וכאן התברך בברכת 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ'.
בדרך הלצה אמרו שכאשר התעורר יעקב אבינו מחלומו, מיד אמר, מה נורא המקום, כי אז הבין שכנראה אין זה כי אם בית אלוקים, זה כנראה עוד שטיבל, בית-כנסת, שרחוק מלהיות מטופח. לאחרונה, דומה כי בעקבות הקורונה, הוזנחו לא מעט בתי-כנסיות. יש שראו כי טוב ולכן ממשיכים במניינים תחת כיפת השמים, ולכן נתמעטו ספסלי בית מקדש מעט, וכל המתבונן אומר אף הוא, אכן 'מה נורא המקום הזה'. נשאלת השאלה וכי למה שלא נתפלל באוויר הצח תחת כיפת השמים?
על שלשה בתי מקדשות חלם יעקב אבינו. כל מקום שנאמר 'זה', משמע שמורה היה באצבע. אומר הילקוט שמעוני, מלמד שהראהו הקב"ה את בית המקדש, בנוי וחרב ובנוי. מה נורא המקום הזה, הרי בנוי, ככתוב: 'נורא אלוקים ממקדשיך'. 'אין זה' , הרי חרב, כמה שנאמר: 'על זה היה דווה לבנו'. ' וזה שער השמים, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, ככתוב: 'כי חזק בריחי שעריך' , וזהו בית מקדש שלישי שיבנה במהרה, ועליו יאמר בעז"ה - 'זה א-לי ואנווהו'.
בימינו, כשבעוונותינו הרבים, בית-המקדש חרב, מתנחמים אנו ב'בית-מקדש מעט'. אך אין זו רק כנחמה, אלא קיום חובה ואף מצוה. כך הוא בשולחן-ערוך אורח-חיים סימן קן: כופים בני העיר זה את זה לבנות בית-כנסת. מוסיף הביאור-הלכה טעם לדבר והוא, שיש לבנות בית כנסת כיון שמצווה היא שיהיה לישראל בכל מקום שהוא מקדש-מעט. כדרשת הגמרא במגילה כט., על הפסוק ביחזקאל יא, 'וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט', אמר רבי יצחק, אלו בתי-כנסיות. ובעל אגרות-משה, הרב משה פינשטיין הוכיח מהרמב"ם פרק יא מהלכות תפילה, שיש מצוה לבנות בית-כנסת בכל עיר, מזה שכתב שכל מקום שיש בו עשרה מישראל, צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה, ומקום זה נקרא בית כנסת. שהרי אין הרמב"ם נותן עצות איך להשיג מקום להתפלל בו, והיה לו רק לומר את הדין שצריך להתפלל במניין. כך לדוגמה, במצות תפילין אין הרמב"ם כותב שיש לקנותם. יתר על כן, צריך לבנות בית כנסת, כי בלא זה, לא שייך שתחול קדושה, ולא יתקדש בכלום. לא בכדי לשון הרמב"ם בעניין בית הכנסת דומה ללשונו הזהב בהלכות בית-הבחירה. על פי הזוהר, המצווה להקים בית-כנסת כלולה בכתוב 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם'.
התנא יונתן בן עוזיאל מתרגם כך את דברי הנביא יחזקאל 'וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט': בית-הכנסת הוא שני במעלה לבית-המקדש. ספר החינוך בפרשת תרומה מצוה צה' כותב שמטרת מצוות הקמת בית-המקדש, היא טהרתם של ישראל. ובלשונו: הדברים ידועים וברורים שמטרת הכל להכשיר גופותינו, כי הגופות יוכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מיטהרות, מתלבנות ומזדקקות. ה', החפץ בטובתן של הבריות, ועל כן ציוונו לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות, לטהר שם מחשבות בני איש, ולתקן את לבבם אליו בו, והוא, הקדוש-ברוך-הוא, בחר באותו המקום והכינו לטובת בני האדם.
וכשני לבית-המקדש, מקדש-המעט, הינו אף הוא מעין מקווה טהרה. כך מובא בילקוט שמעוני על הפסוק 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, כִּנְחָלִים נִטָּיוּ וגו'', מה נחלים הללו בני-אדם נכנסים כשהן מלאי עוונות ויוצאים מלאים במצוות, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות, בני אדם נכנסים מלאי עוון ויוצאים מלאים במצוות. יש בו בבית-הכנסת מעין סגולת המעיין המזכך והמטהר את נפש האדם.
נביא אומות העולם, בלעם הרשע, הכיר בחשיבות העצומה לעם ישראל בקיומם של בתי-כנסיות ובתי-מדרשות, כפי שמלמדת אותנו הגמרא בסנהדרין קה, אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע, 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב וגו'', אתה למד מה היה בליבו. ביקש לומר שלא יהיו להם בתי-כנסיות ובתי-מדרשות ושלא תשרה שכינה עליהם.
למרבה הצער, הגויים שבדור האחרון, רק לפני שמונים וארבע שנים, הוכיחו לנו במכונה 'ליל הבדולח', הוא ליל הפוגרום, מה היה בליבם, אך הפעם בניגוד לבלעם, עליו התקיימו דברי רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות. בליל אותו פוגרום חלה הקללה גם על בתי-הכנסיות ובתי-המדרשות. ולא עוד אלא שקודם שפגעו רשעים ארורים אלה במיליוני נפשות ישראל, פגעו הם בנפשו של עם ישראל, כשהעלו למעלה מאלף מהם באש. אמו"ר זצ"ל, שהשבת היארצייט שלו, נזעק באותו לילה רע ונמהר לשמע הצעקות, 'בית הכנסת בוער באש'. בעקבות הצעקות, רץ הוא לבית-הכנסת להציל את התפילין שלו ושל אביו הי"ד, אך לא עלה בידו כי את פניו קיבלו הנאצים ימ"ש כשגרזנים מונפים בידיהם על מנת לרוצחו נפש, ואך בנס הצליח להימלט על נפשו. יהיו נא הדברים לזכרו ולע"נ.
לאורך ההיסטוריה של עמנו, ידעו הגויים גם ידעו, עד כמה חשובים בתי-הכנסיות ובתי-המדרשות לכל איש ישראל ולאומה הישראלית, ולא בכדי. על הפסוק 'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה' שבקריאת-שמע, אומרת הגמרא בברכות ח, אמרו לו לר' יוחנן: יש זקנים בבבל. תמה ואמר: הרי כתוב 'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה', ודאי הכוונה על אדמת ארץ-ישראל וכיצד האריכו ימים בחוץ-לארץ? ענו לו ואמרו: משכימים הם ומעריבים לבית הכנסת, אמר ר' יוחנן: אם כן, זה מה שהועיל להם להאריך ימים. וכפי שאמר ר' יהושע בן לוי: 'השכימו והעריבו ובואו לבית הכנסת, כך שתאריכו ימים'.
סגולת בית כנסת דומה אפוא לסגולת המזבח המאריך ימיו של אדם. לכן בדומה לכך שנאסרה הנפת ברזל על המזבח, כי אין זה ראוי, שיניף המקצר חיים [הברזל] על מאריך החיים [המזבח], לכן אין להיכנס בכלי נשק גם לבית הכנסת, שהריהו מקדש מעט המאריך חיים. ויפים דבריו של הרב זלמן דרוק זצ"ל, בתי כנסיות מבטיחים אריכות ימים לא רק לכל הבאים בשעריו, אלא בראש ובראשונה לאומה הישראלית כולה, וכל זמן שבתי כנסיות קיימים בישראל קיומו של עם הנצח מובטח.
לזה המתעקש שלא להתפלל בבית-כנסת, התבטא באופן חמור ריש-לקיש, במסכת ברכות ו, "כל מי שיש בית-הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא שכן רע...ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו..." והוסיף רב הונא: "המתפלל מאחורי בית כנסת, נקרא רשע". וכל כך למה? מסביר זאת מרן הרב קוק בעין איה, כי בית-הכנסת הוא מקום הקיבוץ הציבורי לעבודת ה' יתברך. ...והכלל הוא, שאדם, הגם שיהיה רם מעלה ביותר, צריך שישתף עצמו עם הציבור... אבל אם יבור לעצמו דרך, אפילו בעבודת ה', לפרוש מדרכי הציבור, אז לא ירצה, וילך מדחי אל דחי. וזהו הנרמז בדברי רב הונא שכל המתפלל אחורי בית כנסת נקרא רשע.
יעקב חלם על בתי מקדש, אנו זכינו לבתי מקדש מעט וחולמים ומצפים לבניין בית-המקדש השלישי שיבנה במהרה. ובינתיים, ב"ה, הקורונה מאפשרת וספסלי בתי-מקדש מעט מצפים לשובנו המלא לבית אלוקים, כי זה שער השמים.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל