עצרת האו"ם החליטה הלילה לציין מכאן ואילך ביום העצמאות של ישראל גם את יום הנכבה. מעניין שהאו"ם הגיע לשפל המדרגה הזה דווקא ביום ז' בכסלו – יום האזכרה של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, תלמידו, חברו וממשיך דרכו של הרב קוק זצ"ל, הרב שהיה מסור לא"י בכל הווייתו.
השבוע הזכרתי את הרב חרל"פ בדברים שנשאתי במליאת הכנסת לכבוד יום כ"ט בנובמבר, היום בו הוחלט בעצרת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, במקביל להקמת מדינה ערבית בחלקים נרחבים בארצנו. בזמן שהמוני בית ישראל חגגו את בשורת אישור אומות העולם להקמת המדינה, ישב הרב חרל"פ בחדרו הקטן של הרב קוק, יחד עם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, ושניהם ביכו את תכנית החלוקה וזעקו במר ליבם: "את ארצי חילקו"!
כדי להבין את גודל צערו של הרב חרל"פ זצ"ל על החלטת החלוקה, יש ללמוד את המשמעות העצומה שיחס הרב למחויבות שלנו כלפי ארץ ישראל. הרב חרל"פ סבר, שבדור שלנו הנקודה המרכזית היא ארץ ישראל, וכך כתב בספרו מעייני הישועה: בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות... הנקודה העיקרית...בימי החשמונאים היתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל, כמו מצוות מילה...שבת...וכן חודש... בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל...", ועוד כתב: "אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בינלאומי שמשמעו ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה".
"מזועזעים ישבנו ודמומים" – סיפר לימים הרב צבי יהודה זצ"ל, בנאומו ליום העצמאות הי"ט של מדינת ישראל – "לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו". ואכן, שבועיים בלבד לאחר אותו נאום מפורסם, פרצה מלחמת היש"ע של ששת הימים, ובחסדי ה' עלינו זכינו להרחיב במאד מאד את אחיזתנו בארץ ישראל. כך התקיים בנו מאמר חז"ל בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות): "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".
"מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו" – הסכמת אומות העולם היתה שלב חשוב בתהליך גאולת ישראל של ימינו, שלב שהחל לא בהחלטת כ"ט בנובמבר (י"א בכסלו תש"ח) אלא 30 שנה קודם לכן, בהצהרת בלפור שניתנה כחודש ימים לפני כיבוש ירושלים ע"י הבריטים במלחמת העולם הראשונה. ההצהרה קבעה כי בריטניה, שהיתה אז מעצמה של ממש, מזדהה עם השאיפות היהודיות הציוניות ו"רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".
הצהרת בלפור הפכה להיות חלק מאמנה בינלאומית מחייבת בוועידת סן רמו שנערכה באפריל 1920 ואושררה בוועידת חבר הלאומים ביולי 1922. זהו למעשה כתב המנדט שניתן לבריטניה על ידי "חבר הלאומים" - הארגון הבינלאומי שקדם לאו"ם, כתב מנדט שקבע שיש לכונן בארץ ישראל "בית לאומי לעם היהודי", ולהקים "התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, לרבות אדמות מדינה".
סעיף 22 לאמנת חבר הלאומים קבע שבריטניה מקבלת כמנדט את ארץ ישראל כ"פקדון מקודש של הציוויליזציה" למען העם היהודי, להקמת בית לאומי על השטח שנמסר לה. גבולות ארץ ישראל שעוגנו בהחלטות הבינלאומיות המחייבות הללו, כוללים את כל שטח ארץ ישראל כולל יהודה שומרון וירושלים, וכן את השטח עליו שוכנת היום ממלכת ירדן.
לאחר מלחמת העולם השניה, כשהוקם ארגון האומות המאוחדות – "האו"ם", כממשיך דרכו של "חבר הלאומים", עוגנה זכותנו על הארץ גם בסעיף 80 לאמנת היסוד של האו"ם, סעיף הקובע שההתחייבויות וההחלטות של חבר הלאומים מחייבות גם את האומות המאוחדות. ("שום דבר באמנת האו"ם לא יוכל להתפרש כאילו הוא גורע מהזכויות של איזו מדינה או איזה עם או בתנאי התקיימותם של מכשירים בינלאומיים קיימים" - נכתב בסעיף 80). לפי עמדת משפטנים בינלאומיים, אמנה זו היא מעין חוקה של האו"ם, וכל החלטה שהאו"ם מקבל אינה יכולה לעמוד בסתירה לאמנת היסוד שלו, הכוללת גם את סעיף 80.
חשוב להכיר את הנתונים הללו, המעגנים את זכותנו על הארץ גם במשפט הבינלאומי, חשוב בבחינת "דע מה שתשיב" כלפי כל המתחכמים כלפינו בזירה הבינלאומית, כלפי מי שמובילים או מצביעים בעד חלטה נואלת כמו זו שהתקבלה אמש בעצרת האו"ם חשוב גם להילחם נגד החלטות כאלה, ולהזכיר כי הן נוגדות את אמנת היסוד של האו"ם, ועל כן אינן לגיטימיות. ועם זאת, חשוב לא פחות לזכור ולהזכיר, שלא מפיהם אנו חיים.
"מאת ה' היתה זאת", אמר הרב חרל"פ. אנו חיים מדברי הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו, שהבטיח לנו בתורה הקדושה את זכותנו על הארץ ואת שיבתנו הוודאית אליה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצת מכל-העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה.
אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, והרבך והיטיבך מאבותיך". דורות רבים חיכינו לקיומה של ההבטחה הזו, חיכינו והאמנו כ"דבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם", אשרינו שזכינו לחיות בדור בו הבטחת ה' יתברך אלינו מתממשת, ואנו יכולים לומר בפה מלא: "יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלוקינו יקום לעולם".