את אירועי ליל פרשת ויצא, יא בכסלו התשס"ג רבים מאיתנו עוד זוכרים, גם בחלוף עשרים שנה מאותו לילה נורא.
ארבע שעות של קרב גבורה הרואי בציר המתפללים בחברון, בו נלחמו כתף אל כתף לוחמים ואזרחים, גיבורים בעל כורחם, בתנאי חוסר וודאות וערפל קרב. קרב בו נפלו שנים עשר לוחמים ומפקדים. בדברים הבאים לא נשוב אל פרטי אותו הקרב, אותם תוכלו למצוא בקלות במרחבי המרשתת, אך ננסה לקחת מגיבורי הלילה ההוא עקרונות שיוכלו לשמש אותנו גם בחיינו היום, אחרי עשרים שנה.
ערן ניב, מי שהיה אז מפקד גדוד 931 של חטיבת הנח"ל ושהוקפץ אליו מביתו בתל אביב, תיאר בראיון שהעניק לפני כשלוש שנים לעיתונאי בן כספית את המסר שלו לפקודיו מאותו הלילה: "אני קורא לזה אירועי ברבור שחור. אירועים מפתיעים, שנוחתים עליך מחוץ לעולם המושגים שלך. המפתח הוא להיות במודעות שזה יכול לקרות. אתה לא יכול למנוע הפתעות, אבל אתה יכול לצמצם את השפעתן אם תהיה מוכן ומאומן. זה אתגר ענק.
כשהייתי מפקד בה"ד 1, עשיתי לצוערים סדרות שלמות של אירועי ברבור שחור, אירועים שקשה לדמיין מראש, פתאום נופלים עליך השמיים ואתה צריך לקום ולתפקד. זה מצב שבו אתה צריך לעבור מאפס למאה תוך שניות ולהיות במיטבך, כאילו התכוננת לזה כל החיים. ג'ון דיואי אמר פעם שהמחשבה מתחילה ברגע של אי־נחת. כשאתה לא מוטרד, אתה לא חושב. אתה במרחב הנוחות שלך. אז צריך תמיד להיות מוטרדים. להאמין שזה יכול לקרות, ולנצח".
ברבור שחור הוא מונח בו משתמשים בהקשר של אירוע קיצון שהתרחש ולא ניתן היה לחיזוי מוקדם. המונח הזה חדר לתודעה בזכות ספרו של נאסים ניקולאס טאלב, שנקרא "הברבור השחור - השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים". בספר עסק טאלב באי-ודאות בחוסר היכולת שלנו, בני האדם, להעריך את הסיכוי להתרחשותו של אירוע קיצון ואת מידת השפעתו. הבסיס עליו עומד המושג הוא ההנחה שרווחה בעולם המערבי עד למאה ה - 17 לפיה לא קיימים ברבורים שחורים. ההנחה הייתה כי ברבור שחור הוא תופעה בלתי אפשרית. במאה ה-17 התגלו ברבורים שחורים באוסטרליה, והתפיסה הרווחת הופרכה.
להיכנס אל הלא נודע
אליהו ליבמן, כיום ראש מועצת קרית ארבע, מי שהיה אז מפקד כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון, ובעצמו ניהל קרב גבורה מופלא לצד לוחמים נוספים, תחת אש כבדה כדי לחלץ פצועים, סיפר באותו הריאיון: "ערן ואני עוד לא הכרנו אז. מג"ד חדש בגזרה מגיע באמצע הלילה לאירוע לא שלו, אחרי שסמ"פ ועוד שני לוחמים שלו כבר נהרגו, המח"ט נהרג, הזירה בכאוס, ואף אחד לא יודע מה קורה, אתה נופל לתוך כל זה בכינון ישיר מהבית בתל אביב, בעיני מה שערן עשה באותו לילה זו דוגמה לאחריות והכרעה.
יש לך 12 הרוגים, 14 פצועים, אין לך ממי לקבל חפיפה או עדכון, אין מודיעין, אין תמונת מצב, אתה צריך לארגן לעצמך כוח שהוא לא הכוח האורגני שלך, מעורב עם אזרחים, לוודא שאין לך חטופים או פצועים נוספים בשטח, להבטיח שאין איום על עיר של 8,000 יהודים שנמצאת כמה עשרות מטרים ממך, כשאתה בתוך חושך נורא, בלי האמצעים של היום, מזל"טים וחיישנים ומה לא, ואתה צריך להיכנס אל הלא נודע, לסמטה שכמעט אף אחד לא יצא ממנה על הרגליים, ואתה די בטוח שהסיכוי שלך לצאת בחיים קלושים, ונדרשים כאן כוחות נפש ורוח ואומץ עילאיים, וערן עשה את זה, ולקח את האחריות, והכריע את זה. אני חושב שהקרב הזה צריך להילמד לדורות. מה זה תפיסת פיקוד במציאות מורכבת ובתוך ואקום וכאוס, חתירה למגע והכרעה".
וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ
השבוע, בז' בכסלו יחול יום הזיכרון ה -71 לרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל. רב שכונת שערי חסד, ראש ישיבת מרכז הרב ומתלמידיו הקרובים של מרן הרב קוק זצ"ל. בפירושו למחזה הסולם אותו רואה יעקב בצאתו מביתו אל הגלות בחרן, נוגע הרב חרל"פ ביסוד העמוק שמחזיק אותנו באותם רגעי משבר, חוסר ודאות וכאוס:
"יחד עם העליות באות גם הירידות, שכן הירידות מענפי העליות המה, כי כך הוא טבע וסדר העלייה לעלות למעלה ולהתפשט גם למטה. האסון הוא רק כשנפסק הסולם, שהוא סוד החיבור שבין העלייה והירידה, "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה...".(מי מרום חלק ה, נימוקי המקראות עמ' פד).
יעקב אבינו נמצא ברגע של שפל. הוא נמלט על נפשו מפני אחיו. הוא עוזב את ביתו חסר כל. העתיד לוט בערפל וההווה מאיים. והנה, בלב העלטה, בעודו מוצב עמוק ארצה, הוא רואה את מראה הסולם שראשו מגיע השמימה. חזיון מופלא שמחזיק אותו מחובר לשמים גם בשעת הקשה שפוקדת אותו. כמו יעקב ששאב כוחות ותעצומות נפש ממראה הסולם, כך גם גיבורי הקרב בחברון, שעל אף המצב הקשה והמסובך לא הרימו ידיים, לא איבדו את העשתונות ולחמו בחירוף נפש ובמסירות עד להכרעת האויב. תוצאות אותו קרב קשה לא נאמדות אפוא רק במספר ההרוגים והפצועים, אלא דווקא ובעיקר בגילויי הגבורה, התושייה ותעצומות הנפש שהתגלו בו ושנותרו כמורשת נצח לדורות. וכדברי הנביא: "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ".