"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם, כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ"
כאנשי חינוך אנו עמלים כל העת כיצד לחבר את התלמידים אל הקודש. איך להפוך את התפילה למלאת השתוקקות לשפיכת שיחה לפני השם. איך להפוך את לימוד התורה בעיני התלמידים למקור מים חיים, איך להכניס את השמחה לעבודת השם ולחיות בתודעה יהודית, תודעה של מאמינים בני מאמינים בכל עת ובכל שעה.
השגרה השוחקת, המחויבות לפרטי הפרטים ולזמן הזוחל מבין האצבעות, כולם עלולים להרחיק את האדם מהעולם, מהמרכז שבעולם, התודעה כי יש לו מטרה, "לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה"
בשנים האחרונות זכה הציבור הדתי לטעום משמחת הניגון ומתורת החסידות בארועי י"ט כסלו, חג הגאולה של חסידי חב"ד. ארועי צמאה מלמדים את כולנו שיעור בחסידות. תפילה תוך נגיעה בנבכי הנפש, לצד שמחת האמונה, הלימוד והיותנו עובדי השם.
סדר הניגונים של החסידויות השונות מצא לו מקום ברבות מישיבות ההסדר ואולי נכון יהיה כי גם הישיבות התיכוניות יאמצו זאת. אם נוותר על שעת לימוד בשבוע תמורת שעת ניגונים וריקודים, אולי נפסיד שורה בגמרא אבל נרוויח חיבור חי וחם יותר לכל שאר השורות. כל מי שהיה בארועי צמאה חש כי בכוחו של הניגון לפתוח את שערי הלב, כי בכוחה של השמחה להעלות את האדם ממדרגתו ובכוחו של הריקוד לשחרר את הפחדים ולהתחבר אל הנפש פנימה, אל חלק אלוה ממעל שיש בכל אחד מאיתנו.
זכיתי להביא את תלמידי בשנים הקודמות לארועי צמאה, והדבקות, השירה והשמחה מילאו את המצברים בכוחות רוחניים ובטעימה מהצימאון לאל חי. השנה ביקשתי מכל ראשי הישיבות והתיכונים לבנים ברשת להביא את תלמידיהם לארוע גדול לכל תלמידינו, ברוב עם ואני מאמין כי הנערים יטענו בכוחות רוחניים ובמעגלים של שמחה ואמונה שילכו איתם עוד זמן רב.
לאה גולדברג כתבה בשירה היפה על התפילה והלימוד כיצד להמלט מן ההרגל אל ההתחדשות המתמדת: לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל / עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,/ עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,/ לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל. / לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל/ בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,/ לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם./ לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
הבעל שם טוב לימד אותנו כיצד כל יום הוא יום חדש, כל תפילה היא תפילה חדשה, כל לימוד וכל מפגש בין נפשות הוא חדש. צריך רק לראות זאת בעינים הנכונות. ארועי צמאה בפרט ותורת החסידות בכלל, הם השיעור החסר בחינוך הדתי. יותר חיים ויותר חיוניות בעולמות הדתיים שלנו יגעו בנו, המחנכים ויגעו בנוער הנפלא שלנו. אני שומע זאת מתלמידים שלי שביקרו בצמאה בעבר ואני יודע כי אם במערכת השעות שלנו בישיבות יהיה גם שיעור בחסידות הוא יוכל להאיר גם על שאר השבוע, גם על היומיום.
הרב רפי מימון מנהל קהילת הישיבות ותיכוני הבנים ברשת אמית