האבדן טרי מידי מכדי שיאפשר להתיישב ולהעריך את גודל האובדן עם הסתלקותו של מו"ר הרב דרוקמן זצ"ל.
במיוחד שהרב היה שותף להנהגה של כל כך הרבה דברים בציבור הדתי ובמדינה, שקשה להחליט מאיפה להתחיל. אולם פטור בלא כלום אי אפשר, במיוחד כשהקושי הזה נובע דווקא מההיקף הגדול והעשיר הזה של פועלו, שבגללו הוא יחסר לנו מאד, ודווקא מכך עלינו ללמוד, כל אחד במה שיוכל.
זכיתי להרבה נקודות מפגש, לימוד, ושיתוף פעולה עם הרב דרוקמן זצ"ל. כבר מגיל צעיר מאד. כבר בפעם הראשונה הבנתי, כהבנה של אדם צעיר לימים, דאז, שמדובר במנהיג מיוחד במינו.
עבורי כל נקודת מפגש, בכל תחום שהוא, גם במסגרת שיעור שבועי בתורת הרב קוק זצ"ל בשיעור א' ב'מרכז הרב' היה שיעור במנהיגות רוחנית לאומית אמיתית.
לא כל איש רוח זוכה להיות מנהיג ציבורי שמצליח להנחיל ולהוביל. ולא כל מנהיג זוכה להיות גם איש רוח. בעולם הרבני החינוכי הצורך במנהיגות שגם תדע להנחיל ולהוביל הוא גדול שבעתיים, ורק מעטים כמו הרב דרוקמן זצ"ל אכן מצליחים להיות גם וגם בצורה מוצלחת כל כך.
הרב דרוקמן זצ"ל לא היה מנהיג ציבורי רוחני לאומי בגלל שמשהו מינה אותו, ולא בגלל שהוא ניצב בעמדות ציבוריות שהיה צריך להכתיב לאחרים. אלא בגלל שרוחו האמונית הכלל ישראלית, תורגמה אצלו לקבלת אחריות ואכפתיות על גורלו של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. ולכן היא גרמה לו להתייצב בשורה הראשונה לכל דבר שבקדושה, בהכרזת 'הנני' בין שהיתה זו חזית ציבורית וכללית ובין אם היתה זו סוגיה אישית ופרטית, די היה בכך שנצרכה בו עשיה משמעותית בעלת שאר רוח ואמונה. לשם שמים. ולחפש כל דרך לעשות כדי שהדברים יצליחו, ושיהיה טוב.
אולם גם בשנים שכבר מנהיגותו התקבלה והציבור הכיר בגדולתו ובעשייתו הוא התייצב בין הראשונים, אבל לא העמיד את עצמו מעליהם. זו לא היתה מנהיגות משתררת וכוחנית, אלא מנהיגות ענוותנית שנובעת מתוך רצון לשותפות אמיתית להובלה להשגת הדבר הטוב והמתבקש. הרב לא ניצל את מעמדו כדי להכתיב, בבחינת "קבלו דברי", אלא נתן לכולם להרגיש שהוא שווה בין שוים. ודווקא משום כך רבים כל כך רצו בעצתו, בחכמתו בנסיונו ובמנהיגותו, ודבריו התקבלו.
במשך כעשור וחצי בהם הייתי חבר בהנהלה הארצית של בני עקיבא, תמיד חזרתי בהתפעלות מכינוסי המליאה, כשהרב דרוקמן זצ"ל שכבר היה קרוב לגיל השמונים, ואיתו הרב צוקרמן זצ"ל שהיה אף מבוגר ממנו, יושבים במעגל סביב ומתעקשים לאפשר לקומונריות הצעירות לומר את דבריהן תחילה, להעיר, ולהציע. היה ניכר בו שהוא הקשיב באופן אמיתי לכן לדברים שנאמרו. גם כאשר דעתו היתה שונה. ניכר היה שהוא בא ממקום של מחוייבות עמוקה, ואכפתיות גדולה לחינוך הנוער ומתן מענה לאתגריו. עבורי זה היה שיעור במנהיגות רוחנית אמיתית.
גם בנקודות המפגש בתחום הדאגה לעולם התורה הציוני דתי, לעולם ישיבות ההסדר והמכינות, תמיד התייצב בשורה הראשונה. ותמיד ביקשו לשמוע את דעתו. והיו גם תקופות של משבר, שדרשו החלטות מורכבות וקבלת אחריות. מטבע הדברים בדיונים והתכנסויות מעין אלה שנידונים בהם נושאים עקרוניים וחשובים ביותר ישנן גם מידי פעם התלהמויות.
הרב דרוקמן זצ"ל היה תמיד במקום של ה'מבוגר האחראי' שמכניס את הדיון לפרופורציות, ולוקח אחריות כיצד להסדיר את הדברים ולצקת את הרעיונות הגדולים לתוך דפוסים של עולם המעשה. ההתכנסויות הללו גם כן היו שיעור במנהיגות רוחנית אמיתית, מזוית נוספת.
ניתן למנות עוד תחומים, תקצר היריעה, הרב דרוקמן זצ"ל נפטר לבית עולמו לאחר שנים רבות של הנהגה תורנית חינוכית של הציבור שלנו. דברים רבים שקיימים היום אצלנו בתורה, בחינוך בתנועות הנוער, וגם במרחב הציבורי, הם בזכות העשייה שלו רבת השנים וההתגייסות המוחלטת שלו עבור כלל ישראל.
בית מדרשנו, ביחד עם כל בית ישראל מבכה את האבדה הגדולה.
חבל על דאבדין, הי זכרו ברוך לעד ולנצח נצחים