לפני שבוע, בתפילת שחרית של היום הגדול, "זאת חנוכה" בקול חנוק מנסים לשיר את תפילת ההלל והמילים מהפסוק מקבלים משמעות חדשה וכל כך כואבת "מן המיצר קראתי יה". דווקא בשיר, במנגינה ובקולו המיוחד של הרב. כמה צער הלב חש, כמה הכאב זועק, החלל עמוק ועולה בקרבי המחשבה כיצד אפשר לראות ולחוש את המרחב, את המקום הבטוח.
בזעקה "אנא ה' הושיעה נא", אני שומע בליבי את קולו של הרב שעונה "אנא ה' הצליחה נא". תסתכל על היכולת, על הכוחות ומתוכם תצא, מתוך התפילה לישועה מני צר תתפלל ותגיע להצלחה וכדברי המלבי"ם:
"שיצליחם בכל מעשיהם מעתה ועד עולם". הראייה העתידית הנותנת כוחות לפעול ומוציאה מיד מהמקום הצר, לא מבטלת את הקושי והכאב אך נטועה בה תקווה וקריאה לעשייה.
"זאת חנוכה"?! כך נחגג היום המיוחד, נר שמיני של חנוכה? והרב ממשיך ועונה: זאת חנוכה, שיא האור ושיא החינוך ! חנוכה מלשון חינוך.
בזמן שכל הנרות דולקים, בשיא האור מקבלים דברי רש"י על הפסוק: "בהעלותך את הנרות" משמעות מיוחדת- "שתהא השלהבת עולה מאליה". האתגר הוא שהאש תמשיך לבעור, גם בלי שיהיה צורך להדליק אותה כל הזמן. הרי לזה כל השנים גידלתי וחינכתי ממשיך הרב וקורא : עלינו לחשוב, לפעול ולהדליק אש גדולה ועצמאית בכל מקום בשליחות האישית של כל אחד .
חינכת אותנו הרב לעצמאות מחשבתית מתוך הסתכלות במרחב הגדול והכל מתוך גדלות: גדלות בחשיבה, גדלות בעשייה וגדלות בחיים בכלל. רצון לשלהבת עוצמתית מתוך החנוכייה הגדולה הדולקת, להסתכל על הפרט מתוך הסתכלות כוללת על העם ועל הארץ שזכינו לה ולראות את האור הגדול שבה.
כדברי הרב בספרו "קמעא קמעא":" עלינו להתרומם ולהכיר בתקופה הגדולה שאנו חיים בה, להזדהות איתה, להכיר בקידוש ה' שביסוד המדינה ובעול שמטיל עלינו קיומה. יש להאיר באור האמיתי , באור התורה ומצוותיה לעם כולו.."
כתלמיד בישיבה לפני הגיוס הגיע בכיר מהצבא לשוחח עימנו, הוא סיפר על האתגרים ועל המורכבות והדגיש את המצווה הגדולה והכללית של השירות בצבא הגנה לישראל שלעיתים בעקבותיה נידרש לגמד את שאר המצוות.
הגענו לרב מבולבלים בשעה 24:00 בלילה לאחר השיעור השבועי לשמוע את דעתו. הרב הרעים בקולו ואמר: "לגמד?! אנחנו לא מגמדים שום דבר! אנחנו מגדילים! מגדילים את הצבא, מגדילים את הכשרות, מגדילים את הצניעות, מגדילים את השבת, מגדילים הכל!"
זהו החינוך והקו המנחה שמורנו הרב הוביל את כולנו. אנחנו לא מגמדים שום דבר אלא הכל מתוך עוצמה וגודל! זוהי ההובלה וההנחייה לאורך כל השנים והכל תמיד בחיוך גדול, המון אהבה ועוצמה גדולה.
לפני כשנה הגעתי אל הרב להתייעץ האם לפתוח מסלול חדש וייחודי בישיבה, שיתפתי את הרב ברעיון שעומד מאחורי התהליך והרב כדרכו שאל אותי: "זה טוב לעם ישראל? זה יגדיל תורה בעם ישראל?" וכשהשבתי שזאת המטרה ופתיחת המסלול החדש תעצים ותגדיל עוד יותר את הישיבה, הרב נתן את ברכת דרכו שנמשיך להגדיל תורה ולהאדירה. להמשיך בגדלות עבור עם ישראל ותורת ישראל זו נקודת המוצא.
עם סיום השבעה ודמעות בעיניים, אך עם דרך סלולה וברורה שבה עלינו להמשיך לצעוד, נעשה הכל כדי להמשיך את הגשמת דרכו של מורנו הרב בבניין התורה, העם והארץ מתוך אהבת כלל ישראל ומתוך גדלות ומסירות נפש. בתפילה ובתקווה שנמשיך להדליק את השלהבת עד שתהא השלהבת עולה מאליה ומפיצה אור גדול.
הרב דוד טברסקי הוא ראש ישיבת 'בני עקיבא' הדרום