הר הבית הפך להיות כלי משחק פוליטי

כשאחד מבוני הארץ המרכזיים נכנס בשעתו להר הבית, כתב לו מרן הרב קוק זצ"ל: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על מיליונים של יישובים מעשיים".

על מנת להבין את זה לעומק, ניתן להמשיל את זה ליחס בין שבת קודש לימות החול. כמו ששבת קודש היא מקור הברכה כי היא מכריזה על אמונתנו בריבונו של עולם, וממילא מי שלא שובת בה – גם המעשים שלו ביום חול הם חסרי משמעות כי הם לא שייכים למגמה הפנימית שלהם, כך מי שבונה את הארץ ומיישב אותה, אבל אינו מבין שיש מקומות שהם לא באותה מדרגה של כל ארץ ישראל, אלא הם בבחינת ה"שבת" של ארץ ישראל – אז גם הפעילות המעשית שלו ליישב את הארץ היא מרוקנת מתוכן.

הריחוק מהר הבית וההבנה שהוא מקום של השראת שכינה, שדווקא מתוך ההערצה שלנו אליו אנחנו נזהרים מלהיכנס אליו בזמן הזה, הוא המקנה לנו את היחס והמבט הנכון על בניין הארץ בכללה. אם את ערכו של הר הבית לא נבין – גם שאר הערכים הלאומיים שלנו הם חסרי משמעות. מי שפוגם ביחס שלו ושל תומכיו לקדושת מקום המקדש – מחליש ומרחיק את אחיזתנו בכל מרחבי ארצנו, ופוגע בהשפעת הקודש על האומה.

ביממה האחרונה אני שומע הרבה פרשנים שאומרים "בא ננתח את השאלה הפוליטית של עליית בן גביר להר הבית, מבלי להתייחס לשאלה ההלכתית".

אז זהו שלא. אי אפשר להפריד בין השניים. הר הבית זה לא עניין של כשרות המטבח הפרטי של פלוני, או כשרות הבגד של אלמוני. הר הבית זה עניין של קדושת הכלל, ובדברים האלה אין חלוקה בין השאלה הרוחנית, השאלה הפוליטית והשאלה ההלכתית. אלא הכל עניין אחד. כי הדרישה הבלתי מתפשרת שלנו, לומדי תורתו של מרן הרב קוק זצ"ל, להרמת קרנו של עם ישראל וזקיפות הקומה הלאומית של מדינת ישראל – איננה נובעת מרגש לאומי טבעי, לא כזה המבוסס על הרגשות אמוציונאליות וילדותיות, ואפילו לא כזה המבוסס על הרגשת שייכות עליונה יותר אל האומה.

כל האידיאולוגיה שלנו נובעת אך ורק ממקום אחד – מהתורה. התורה, בית המדרש, יראת השמים – הם המולידים אצלנו את הרצונות והשאיפות, את החזון ואת הדרך.

לפעמים יש אנשים שאומרים: מבחינה אידיאולוגית אני בעד עלייה להר הבית, אבל הלכתית אני מנוע מלעלות כי הרבנים אוסרים. עצם האמירה הזאת היא חילול השם! אין דבר כזה שהאידיאולוגיה במקום אחד, וההלכה במקום אחר! את הנזק החינוכי של האמירה הזאת – אי אפשר לשער. זו פגיעה אנושה בקשר של הציבור לתורה, לרבנים, למחנכים – האמונים על מסירת התורה ממשה רבינו ועד ימינו.

העובדה שהר הבית הפך להיות כלי משחק פוליטי בידי שרים וחברי כנסת, היא חמורה מאד ואסור לנו להתרגל אליה. אל הר הבית צריך להתייחס בחרדת קודש, הוא המצפן שמכווין את האידיאל של תחיית האומה והמדינה, ואסור בשום אופן להשפיל אותו ולהפוך אותו ליעד פוליטי או מדיני.

אני מצפה מהציבור להביע את מחאתו על עליית השר בן גביר להר הבית.