להשתיק את המשתיקים

"הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים" אמרה זו המיוחסת ללוי אשכול אינה אהודה עלי וזה בלשון המעטה. יחד עם זאת היא שגורה ומקובלת מאוד לצערי בעולם הפוליטי.

מהפסק במשפט דרעי היא הופכת להיות לא לגיטימית, כמובן למי שהחונטה אינה חפצה בו.

כאשר דרעי עמד לפני בית המשפט השלום ואמר אני מתכוון לפרוש מהחיים הפוליטיים הוא בודאי התכוון להשפיע על השופטים שיקלו בפסק דינו, ממש כפי שעושים אין ספור נתבעים שמבקשים סליחה ומתחייבים לא לשוב לגנוב לשדוד או כל התחייבות אחרת. בית המשפט יכול להתרשם מכוונתם ולהסתפק בכך, אבל הוא גם יכול להתנות את פסק דינו במימוש ההתחייבות.

כל עוד בית המשפט לא ביצע התניה זו, אין שום ערך משפטי להתחייבות, וכל אדם סביר יכול לחזור ולהתחרט על מה שקיבל על עצמו, כאשר חרב המשפט הייתה מונפת על צווארו.

מפסק דינו של דרעי כל אמירה בפני בית משפט תהיה מחייבת יותר מחוזה, שהרי חוזה ניתן להפרה ויש הלכות ברורות מה המחיר על שבירת ההתחייבות, אולם עתה מתברר שאמירה מול בית משפט מחייבת באופן שאין עליו חרטה. זו כמובן החלטה בלתי סבירה. מעניין שכאשר אריאל שרון התחייב מול מיליוני בוחריו שדין נצרים כדין תל אביב, לא עלתה בבית המשפט סוגיית ההשתק.

בית המשפט דחה בזלזול את העתירות נגד הגירוש והיה ברור לו ששרון יכול לחזור בו מהתחייבותו גם כאשר היה ברור שהדבר עומד בניגוד להבטחתו. מדוע התחייבות לבוחר חשובה פחות מההתחייבות מול בית המשפט?

החוצפה בהעלאת טענת ההשתק היא עוד חמורה מכך. בית המשפט טוען למעשה שלא סביר שאדם יתחרט על התחייבות שקיבל על עצמו תחת אילוץ ואיום. אין שום חוק שמחייב אדם לכבד את התחייבות שניתנה לבית משפט.

כיבוד התחייבות מעין זו הוא ענין מוסרי נעלה, אבל כאשר בית המשפט מתכוון לממש את ההתחייבות הוא משתמש בכלים משפטיים ופוסק עונש על תנאי, או מחתים על התחייבות שבמקרה שהאדם לא יעמוד בהתחייבויותיו הוא ישלם קנס מסויים וכד'.

ההחלטה שבית המשפט יכול להעניש אדם, ולמנוע ממנו לעשות משהו בלי שום סמכות חוקית, היא מתיחה נוספת של עילת הסבירות למחוזות בלתי סבירים בעליל.

יש לבטל באופן מיידי את השימוש בעילת הסבירות, ולהבהיר למפלגת הבג"ץ שהעם אמר את דברו והתנהלותם היא לא חוקית לא מוסרית ובלתי סבירה בעליל.