כל מי שטבועה בו מידת הכעס, עליו להתגבר ברוב עוז ותעצומות... למשוך עצמו ולהציל נפשו מרדת שחת... ואף אם ליבו בוער כאש, וחמתו בוערת בו, יעצור במילותיו ואז הכעס יהיה עקר. וכבר כתב הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, באגרתו לבנו, בני...תתנהג תמיד לדבר את כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם.
בפרשת השבוע נקרא על לוחמה ביולוגית, ארבע פעמים, במצרים. בן זומא אומר במסכת אבות: "איזהו חכם הלומד מכל אדם. בפרשה זו יש לנו את הזכות ללמוד, כשלמה המלך, אף משרצים טמאים, ובראש ובראשונה מהצפרדע".
'וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם'. הצפרדע משנה את תפקידה וטבעה על פי רצון בוראה. בריה קלה זו מלמדת אותנו כמה יסודות חשובים, וניגע בשניים מהם: תחילה מסירות נפש. חנניה, מישאל ועזריה, המוזכרים בספר דניאל, מסרו נפשם על קידוש השם כי למדו על פי המדרש, מהצפרדעים שתחילה עלו מן היאור אל היבשה, למרות שמקום חיותם הוא במים ולא ביבשה, ונכנסו למיטותיהם של המצרים ובכללם מיטת פרעה, ולא עוד אלא שקפצו לתוך אש התנורים הבוערים, ובכך קידמו את הצלת בני ישראל. מובא בשם טודוס איש רומי: מה ראו חנניה, מישאל ועזריה שמסרו עצמם על קידוש-השם לכבשן האש? למדו קל וחומר בעצמם מהצפרדעים.
ומה הצפרדעים שאין מצווים למות על קדוש-השם כתוב 'וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ' אימתי משארות, [כּלי ללישת בָּצֵק ולהשארת הבצק בו כדי שיתפח], מצויות בתנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם. אנו שמצווים על קידוש השם על אחת כמה וכמה, אף אנו זכינו וזוכים כל הלוחמים בצה"ל להילחם באש ובמים יחדיו במסירות נפש נגד כל אויב ומתנקם. כי כפי שלימדנו מו"ר רבה הראשי של ישראל הגאון הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, מעל לכל עומדת המגמה הכללית של קידוש השם בעולם, היא תכלית החיים הכללית והפרטית. כך הרמב"ם, ביד החזקה, בהלכות יסודי התורה, לאחר שפירט את מצוות האמונה היסודיות, כותב: 'כל בית ישראל מצווים על קידוש השם הגדול הזה שנאמר: 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' . כל בית ישראל מצווים - זוהי הדגשה מיוחדת של הרמב"ם.
קידוש השם הוא התוכן המהותי העצמי של כלל ישראל, הנועד לספר תהילת ה' בעולם, והצפרדע כמשל על סיפור תהילת ה' בדרך של מסירות נפש. ועוד אמרו רז"ל על דוד המלך שסיים ספר תהלים, זחה עליו דעתו. אמר לפני הקב"ה, וכי יש בריה בעולם שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני?! באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת ואמרה לו: דוד, אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך וכו'.
אך עוד ניתן ללמוד ממכת הצפרדעים, מוסר השכל, החשוב ביותר בפרט לימים אלה. 'וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם', הצפרדע בהא הידיעה, רק כאן האות צד"י דגושה. אומרת הגמרא בסנהדרין סז: "אמר רבי אלעזר: צפרדע אחת הייתה, השריצה ומלאה את כל ארץ מצרים. אומר רש"י בפרשה, צפרדע אחת הייתה והיו מכים אותה והיא מתזת נחילים נחילים. לכאורה, מופיעים המצרים כחסרי דעת וכמטופשים כי לא הפסיקו להרבות הם בעצמם את הצפרדעים בזה שלא הפסיקו להכותם, למרות שראו שכתוצאה ממכותיהם הם רק מתרבים. על טיפשות זו כותב הרב יעקב קנייבסקי זצ"ל [הסטייפלר] בספרו 'ברכת פרץ' - הלא הדעת נותנת שצריכים היו המצרים לחדול מלהכות את הצפרדע, כדי שלא להרבות בשרצים הללו, אבל מה מידת הכעס אומרת?
אדרבה, מכיוון שמוסיפה להתיז ולקרקר, כל שכן וכל שכן שצריכים להוסיף ולהתנקם ממנה ולהכותה ככל האפשר, וכל שהוסיפה להתיז הוסיפו לכעוס וחמתם בערה בהם. וכך חוזר חלילה – הם הוסיפו להכות ולהתנקם והיא מוסיפה להתיז נחילים נחילים עד כי 'וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם'. וכן הוא בכל מקום שכועסים – אם ישמעו חרפתם ולא ישיבו – ישתקע הדבר לאט לאט, אבל כשמשיבים לשכנגדו, הרי הוא מוסיף להשיב לעומתו כהנה וכהנה וכל מה שיוסיף להתנקם, גם הלה יוסיף לעומתו ככל האפשר. הדעת נותנת, אפוא, שטוב ויפה לא להיטפל עם זה שציערו ולעבור בשתיקה עד יעבור זעם. אבל מידת הכעס אומרת, וכי אנכי אשתוק על זאת?! ומתחיל להשיב או להתנקם. וגם שכנגדו הולך ומוסיף, ומידת הכעס שלו אומרת שכל שכן שיש להשיב מנה אחת אפיים, וחוזר חלילה, וכידוע 'כאשר יענו אותו , כן ירבה וכן יפרוץ'...
כתב הפלא יועץ, שהיה אחת הדמויות הנערצות על יהודי האימפריה העות'מאנית ומהמשפיעות ביותר בהרבצת תורה במאה השבע עשרה: שכל מי שטבועה בו מידת הכעס, עליו להתגבר ברוב עוז ותעצומות... למשוך עצמו ולהציל נפשו מרדת שחת... ואף אם ליבו בוער כאש, וחמתו בוערת בו, יעצור במילותיו ואז הכעס יהיה עקר. וכבר כתב הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, באגרתו לבנו, בני...תתנהג תמיד לדבר את כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם. כמה נכונים דבריו הן לאדם הפרטי וכל שכן לאומה כולה, על חלקיה ופלגיה, בכל עת ובכל שעה. כן גם כתב הרמב"םבהלכות דעות: אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס כאילו עובד עבודה-זרה. וכבר הקדימם שלמה המלך, החכם מכל אדם, באומרו בקהלת, 'דברי חכמים בנחת נשמעים'.
זאת ועוד, כבר בתחילת הטירונות מלמדים אותנו לצעוד 'שמאל ימין', ולסירוגין, פעם יד שמאל מונפת קדימה ופעם יד ימין, כששתיהן מחוברות לאותו הגוף, ולא יעלה על דעת האחת להכות את חברתה, כי שתיהן יכאיבו ויגרמו לאותו גוף לסבול. הבה נמשיך לצעוד 'שמאל ימין' יחדיו, מבלי להכאיב לא לגוף האומה ולא לנשמתה, כי עוד ארוכה הדרך, כשפעם הימין קדימה ופעם השמאל, פעם אלו מקרקרים ופעם אלו, העיקר שממשיכים לצעוד קדימה, וכשיד אחת מושטת קדימה, השנייה נמצאת ממתינה בסבלנות מאחור לתורה. וד"ל, ובהצלחה רבה לרב אלוף הרצי הלוי המצעיד מעתה קדימה כרמטכ"ל את צה"ל כולו. חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקינוּ וה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל