ישנו סיפור מפורסם בגמרא במסכת שבת, המספר על גוי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו "גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת" דחפו שמאי באמת הבניין שבידו.
בא לפני הלל - גייר אותו. אמר לו "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך והשאר רק פירוש הוא צא ולמד!".
ידוע שבזמן הגלות ההלכה כבית הילל המקלים. בית הילל נוקטים בגישה הלכתית המתחשבת ביכולת העכשווית שיש לאדם ומסתפקים בה, כהסתפקותו של הילל ברצון המסוים של הגוי להתגייר, בעוד בית שמאי, המחמירים, לא מסתפקים ברצון מוגבל, בשאיפה לפשרה. בית שמאי רואים ותובעים את מימוש הפוטנציאל הקיים שעדיין לא נוצל ולא בא לידי ביטוי, ודורשים להביא לידי מימוש את היכולות באדם ובסיטואציה, תובעים בחירה אמיתית ועמוקה שאיננה על רגל אחת.
האריז"ל אומר כי לעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי. ידועה משנתו של הרבי מליובאוויטש המסביר כי אנחנו כבר עומדים על סף הגאולה - היינו ב"לעתיד לבוא". כמו כן, המושג הלכה נדרש ע"י חז"ל כ'הליכות עולם' כלומר הדרך בה עלינו לנהוג במציאות חיינו.
אני מבקשת לטעון כי בנושא של הליכות העולם - כלומר הגישה הנכונה למציאות העכשווית - הגיע כבר הזמן של הלכה כבית שמאי ובמה דברים אמורים?
המחנה הלאומי והאמוני תמיד נהג כלפי אחיו מהשמאל בשיטת בית הילל. כמו המתגייר שאמר להילל "למדני את התורה כולה על רגל אחת" (את עיקרה ובקיצור נמרץ), מחנה הימין היה מוכן לוותר כמעט על כל פוטנציאל הכוח ויכולת ההנהגה שלו בתמורה להכרה ממחנה השמאל ודיאלוג עימו. המנהיגים של הימין בחרו בגישה של "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", בין אם היה זה מנחם בגין המנוח שלא החליף את הפקידות המפא"יניקית כשעלה לשלטון, בחירה שעליה אנו משלמים עד היום, ובין אם היה זה בנימין נתניהו שהקים ממשלות עם השמאל והתעקש לשמור על מערכת המשפט שהתעצמה והפכה לבריון שלטוני ולפיראט שיפוטי.
באופן הפייסני והפשרני שבו נהג מחנה הימין היה טמון גם הפחד מלקיחת אחריות, פחד שנבע מתפיסת הימין את עצמו כמי שלא מסוגל או לא בשל להוביל את המדינה (גם בשל החשש מתגובת הנגד של מחנה השמאל הכוחני) ולכן מנהיגי הציבור של המחנה הלאומי סברו שכדאי וטוב שאת היד יחזיקו להם גם אנשים מהשמאל, שמדברים ונוהגים בביטחון, שלא מפחדים לקחת החלטות ומגובים בתמיכה של תקשורת ופקידים רבי כוח ובלבד שלא יישארו לבד על ההגה. הם האמינו שעל ידי פעולות של שיתוף השמאל בשלטון וויתור הימין על חלק גדול מכוחו, השמאל יקבל את חלקו של הימין בהנהגת המדינה.
נוכחנו לדעת שלא כך הם פני הדברים. על בחירתו של המחנה הלאומי לשמור על אזור הנוחות שילמנו מחיר יקר מאד, יקר מדי ואין להאריך בדבר המצער והמכאיב. מספיק רק להזכיר את אוסלו ואת הגרוש מגוש קטיף וצפון השומרון בכדי שכולנו נרכין את הראש בצער עמוק.
במהלך השנים, ככל שהמחנה הימני התחזק, השמאל הלך והקצין. ככל שהפעולות השלטוניות של השמאל והמהלכים שנקט התבררו כאסוניים, כך הלך המחנה השמאלי והתבצר בעמדותיו שהפכו להיות יותר ויותר הזויות, פחות ופחות מנומקות ומשכנעות .
מופע האימים של מחנה השמאל בשבועות האחרונים - הדחיפה למלחמת אזרחים, הקריאות לשפוך דם חלילה, הנאום המתנשא והלוחמני של אסתר חיות ופסק הדין של בג"ץ בנוגע לאריה דרעי - ממחיש למחנה הימין שהגיע הזמן להליכה בדרכי בית שמאי: השמאל אינו מעוניין בהדברות עם הימין, הוא אינו מעוניין בפשרות. השמאל רוצה את השלטון לעצמו, את מקורות הכוח בשליטה מוחלטת שלו ולא יתפשר על פחות מזה. מבחינת מחנה השמאל, המקומות בהן מוכרע עתידה ואופיה של המדינה חייבים להישאר בידיו ואין לו שום כוונה לתת דריסת רגל כלשהי לתפיסת העולם של הימין במשפט, בתקשורת, בצבא, באקדמיה ובתרבות.
צדק אריה דרעי כשאמר שפסק הדין של בג"צ בעניינו משמח אותו כי אין שמחה כהתרת ספקות. באופן מסוים, השמאל ואנשיו בבית המשפט ובפרקליטות דוחף את הימין למה שהיה עליו להפנים כבר מזמן: מ ש י ל ו ת! עלינו לממש את מלוא הפוטנציאל והיכולת שלנו להנהיג ולמשול, להוציא לפועל במלואו את המנדט שנתן לנו הציבור. אף אחד לא יתן למחנה הלאומי פתח מילוט מלקיחת אחריות, מהתמודדות עם הקונפליקט ומהזכות והחובה להנהיג ולשלוט.
כיום ברור לנו יותר מתמיד שאין עם מי לדבר במחנה השמאל. אפילו את הרגל האחת שלנו הם לא מוכנים לקבל ואינם מעוניינים בדיאלוג או בפשרה. מבחינת יריבינו הפוליטיים זה הכל או כלום והם שמים מראה אל מול פנינו ומאלצים אותנו לבחור. הגענו אל השוקת, אל הגה השלטון, אנחנו לא יכולים לברוח יותר מלממש את המדיניות שלנו - בכל תחום. מחנה הימין יכול וחייב להנהיג את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אל מקום טוב ונכון עבור כלל אזרחיה, גם עבור המיעוט הערבי שמשווע למשילות, לחוק ולסדר.
אסתר חיות על הרכב השופטים שפסק שדרעי לא יוכל לכהן כשר, ישי הדס וחבורתו, רביב דרוקר וקבוצת המעודדות, אליעד שרגא ועתירותיו האינסופיות – כולם אומרים למחנה הימין, למנהיגיו ואנשי הציבור שלו: "תמשלו או שלא תהיו. אנחנו לא נציל אתכם מעצמכם עם עוד ממשלת אחדות מגמגמת, אין נציג משלנו בממשלה הנוכחית שיחסום את הרפורמה במערכת המשפט. בידכם הדבר: תמשלו או תפסידו, זה עכשיו או לעולם לא".