"אז למה לא כל יום שבת" – בעידן שבו אנשים פחות שבעי רצון מעצמם ומאושרים הרבה פחות מבעבר – השבת והגבלותיה מציעות פתרון.
בספרו המונומנטלי של ד"ר מיכה גודמן 'מהפכת הקשב' הוא מתאר מחקר שנערך באופן הבא: אפליקציה שולחת שלוש שאלות בזמנים אקראיים, והאדם התבקש להשיב: א. מה אני עושה עכשיו? ב. על מה אני חושב עכשיו? ג. מה מידת האושר ושביעות הרצון שלי כעת בסולם של אפס עד מאה?
התברר כי ככל שאנשים השיבו שהם נמצאים במקום מסוים וגם חושבים על אותו מקום, הם נתנו לעצמם ציון גבוה בסולם האושר. לעומת זאת, ככל שהיה פער בין המקום שבו הם נמצאים למקום שעליו הם חושבים – הם נתנו לעצמם ציון נמוך בסולם זה. למשל, אם מישהו הגיע להרצאה בקמפוס, אך הוא חושב כעת על הטיול שיש לו בשבוע הבא, הוא נתן לעצמו ציון נמוך בסולם האושר. אך אם כתב כי הוא הגיע להרצאה כעת וגם מרוכז בהרצאה, הרי שנתן לעצמו ציון גבוה בסולם זה.
המחקר מלמד כי אם אדם אינו נוכח תודעתית במקום שבו הוא נמצא פיסית, הוא לרוב אינו שבע רצון. לצערנו, הפלאפונים החכמים מחמירים יותר ויותר את הבעיה. המכשיר החכם גורם לכך שלא נהיה נוכחים במקום שבו אנו נמצאים. אנו מגיעים למשל לחופה של חבר קרוב, אך תוך כדי החופה מקבלים כמה הודעת וואטסאפ.
כל הודעה כזו, אף אם לא הגבנו לה, לוקחת את התודעה שלנו למקום אחר. לעיתים זה יוצר אצלנו תחושה של שליטה, לפיה אנו נוכחים בכמה זירות בבת אחת, אך האמת היא שבזירה האמיתית שבה אנו נמצאים כעת אנו לא נוכחים. ובסופו של יום, אדם חש תחושה של חידלון וריקנות, כי הוא לא נכח לא פה ולא שם. נוכח – נפקד. מישהו אחר הצליח שוב לנהל אותו (כמובן, הס מלומר לו זאת, כי הוא משוכנע שהוא הכי בשליטה בעולם...)
אם חושבים על כך לעומק רואים עד כמה השבת והגבלותיה נותנת מענה מדהים לאתגר זה בדורנו. למעשה, בכל דור ודור נותנת השבת מענה הולם לאתגרי התקופה:
כאשר היהודי עבד בעבודת כפיים קשה ומפרכת, שעבוד הגוף, באה שבת ונתנה לו את מנוחת הגוף; כאשר הוא הושפל על ידי עריצים ופריצים, באה שבת ונתנה לו גבהות רוח וקומה ואף מלכות ליום אחד בשבוע; וכיום כאשר אנו משועבדים בשעבוד הנפש, באה שבת ומעניקה לנו את מנוחת הנפש. אילו שבת היתה אוסרת רק מלאכה מעייפת הרי שלא היה בה מענה לאתגרי התקופה, כי חלק לא מבוטל של האנושות כיום עובד במלאכות שאינן דורשות מאמץ פיסי. באה התורה ואסרה מלאכת מחשבת, ובכללה גם סגירת מעגל חשמלי בפלאפון, שאינה דורשת מאיתנו שום מאמץ פיסי. כך למעשה מותירה אותנו השבת מנותקים ומנוטרלים מהמולת התקשורת והרשתות החברתיות, שכיום כבר ידוע מהו נזקן החברתי, ומתברר כי הן יותר רשתות מחברתיות.
יתירה מכך, חז"ל בחוכמתם ובראייתם למרחוק אסרו עלינו גם את ההכנה מקודש לחול והוסיפו לאסור עלינו לתכנן תכנונים של חול למהלך השבוע, ואפילו לא להרהר בהם במחשבותינו. בכך למעשה הוכנסנו ל"מצב טיסה" מוחלט. נוטרלנו (חלקנו – בעל כרחינו כי היינו מעדיפים להמשיך לעבוד) ובכך הפכנו להיות נוכחים במקום שבו אנו נמצאים. וכך בסעודת השבת, נהיה אך רק עם המשפחה, רק עם ילדינו ואורחינו, מרוכזים בהם, ומקשיבים להם מבלי הסחות הדעת. קשב שאנו לא יכולים לספק להם ולעצמנו במהלך השבוע. אכן "טיסה" מרוממת נפש, תוך העדפת הדברים החשובים על פני הדברים הדחופים.
גודמן אומר כי המכשירים החכמים הם כה מסיחי דעת עד שאיבדנו את ה: deep reading, deep thinking and deep conversation
ואכן, לא אחת אני מצר על כך שלא 'נאסר' עלינו יום נוסף בשבוע לשבות ממלאכה, כי רק בשבת, אנו מצליחים להתפנות באמת לכל אלו. ואוסיף לרשימה גם "תפילה עמוקה" ו"שינה עמוקה".
ואם אנו רוצים לזכות בכל המתנות העמוקות הללו מחדש, נראה שיום שבת אחד נוסף, מנוטרל מכל מסיחי תשומת הלב, היה רק מוסיף למידת האושר שלנו ולבריאות הנפשית של כולנו.
הכותב הוא הרב פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, ק. ירושלים, ומרצה במרכז אקדמי לב