'ויאמר ה' אל משה... דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מעת רעותה כלי כסף וכלי זהב...' כל קורא ורבים מהמפרשים התחבטו הכיצד? הרי התורה פתחה בספר בראשית, הלא הוא ספר הישר, ללמדנו שדרך ארץ קדמה לתורה, כדי שנכיר בצדקותם ובישרותם של אבות האומה. וכדברי הנצי"ב ששונא הקב"ה צדיקים שאינם ישרים, והנה בפסוק זה, בורא עולם בכבודו ובעצמו מצווה את משה להורות לבני ישראל ציווי שנראה לכאורה כהונאה וגניבת דעת אם לא גניבה של ממש.
ולא עוד, אלא שהתורה כידוע הייתה אמורה להתחיל באמור בפרשתנו 'החודש הזה לכם ראש חודשים', והחלה בבראשית ללמדנו ישרות האבות וישרות אחיזתנו בארץ ישראל.
לפני שנים עבדתי בפרקליטות והתגלגל לידי תיק של אדם ששכר רכבים כדין אך לא החזירם... ולכאורה כל רכב הגיע לידיו בהיתר על פי הסכם שכירות כדין, אלא שלא השיבם והמשיך להחזיק בהם בתום תקופת השכירות. ואכן, גניבה אין כאן, שהרי קיבל הכל כדין והתקשו למצוא סעיף המפלילו, להוציא סעיף דחוק של השגת גבול, אך ודאי רחוקה דרך זו מדרך הישר. האם זו הדרך שמבקש הבורא ללמד את בניו? ועוד קשה לשם מה היו זקוקים בני ישראל לכלי כסף וכלי זהב? לשחרור משעבוד היו זקוקים לצידה לדרך, למצות ושתיה בלבד, לשם מה אותם הכלים יקרים?
לגבי השאלה הראשונה, אומר הרשב"ם, שלא מדובר בשאילה אלא במתנה גמורה וחלוטה, שהרי הכתוב אומר 'ונתתי את חן העם', כמו 'שאל ממני ואתנה גוים נחלתך' האמור בתהלים.
הראב"ע, רבי אברהם אבן עזרא, מתמודד עם השאלה ואומר, מצוה עליונה הייתה, ואין לשאול למה, כי כמו שראינו ברש"י הראשון לתורה בעניין ארץ ישראל, שברצותו נתנה לגויים וברצותו לקחה מהם ונתנה לנו, כן הוא באשר לאותם כלי כסף וכלי זהב. השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתנה לאחר.
רבינו בחיי תוקף את השאלה בכיוון שונה, ואומר שאכן קיבלו את הכלים כדין, שהרי בדין הגיע להם שכר על עמלם במאתיים ועשר שנות עבדות. וכפי שמתבטא 'אור החיים הקדוש, ישראל לקחו את הכסף, וליתר דיוק בשווה כסף, בכלי הכסף והזהב, כאדם המציל ממונו מידי האנס.
רבי עובדיה ספורנו אומר, שאכן לכתחילה היו אמורים להחזיר, אך ברגע שהמצרים רדפו אחריהם והוטבעו בים, הגיע אליהם הכל כדין, שהרי שלל הרודפים שייך בדין לנרדפים. החזקוני אומר שהגיעו אליהם כלי הכסף והזהב שהרי בני ישראל השאירו במצרים את בתיהם ורכושם, כמו פליטים רבים שהגיעו ארצה חסרי כל אחר שכל רכושם נשאר מאחוריהם, כאמו"ר ע"ה, שדברים אלה הביא ב'ברכת אשר', ושרגיל היה לומר, יעקב אבינו אמר 'כי במקלי עברתי את הירדן' ואני בבורחי מהשואה האיומה אפילו מקל לא היה לי.
על השאלה השנייה, לשם מה היו זקוקים עפ"י ה' לכלי כסף וזהב, עונה בעל העמק דבר, ובדומה הוא בפרושם של האבן עזרא והחזקוני, שהיה הדבר כדי ליתן למצרים סיבה לרדוף אחרי בני ישראל, שהרי המצרים רק השאילו, נתנו על מנת שהכלים יוחזרו. במילים אחרות, כאמור במשלי, 'בתחבולות תעשה לך מלחמה. על פי דרך הטבע לא היו המצרים כלל משאילים כלים, אך נעשה נס 'וייתן ה' את חן העם בעיני מצרים', ומשחן זה נמוג, התמלאו חמה שהחדירה בהם את המוטיבציה לרדוף אחר ישראל, רדיפה שהביאה לטביעתם של המצרים בים סוף. טביעה לעיני ישראל שבראותם את האויב המר טובע, עלו מדרגה והאמינו בה' ובמשה עבדו.
באופן דומה אומר הר"ן , רבי ניסים מגירונדי, מהראשונים בספרד, בדרשה יא', שמדרכי ה' להביא עצות מרחוק להפיל שונאיו בדינו ולקחת נקמתו מהם. כדברי הנביא ישעיהו, 'אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן'. רצה ה' לדון את המצרים בדבר אשר זדו, אשר זממו, על ישראל... באופן שהם עצמם בבחירתם יכנסו למים וימותו שמה. ובאמת אומר הר"ן, קשה היה לבני ישראל להבין ציווי זה של לקיחת כלים, ולכן צווה משה רבנו לדבר באוזני ישראל, 'דבר נא באזני העם', ידעתי שהם אנשי חיל שלא יחפצו במרמה... עם כל זה תחלה פניהם, [אין נא אלא לשון בקשה] שימלאו את הציווי גם בלי שיודעים הם כרגע מהי מטרתו, ומבלי שישאלו, למה. וכאשר הוגד למלך מצרים שהם בורחים, חשדום באנשי דמים ומרמה, וזה מה שהביאם לרדוף אחרי ישראל. ויש להוסיף שלא רק ישראל לא ידעו מהי המטרה הסופית, אלא סביר שאף משה לא ידע, עד שלבסוף 'ראו את היד הגדולה', הבינו את כל הציווי שהיה עד עתה לפלא בעיניהם. הבינו שהרדיפה תוכננה מראש על ידי בורא עולם, ואז 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'.
ואכן, קריעת ים סוף היא חלק בלתי נפרד מיציאת מצרים, ובה הגיעו ישראל לתכלית יציאת מצרים לדורות. כדברי הרמב"ן בסוף הפרשה, שכל מטרת יציאת מצרים היא שידע ויודה. שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה... ואין א-ל עליון חפץ בתחתונים, בעולם הזה, מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו...
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל