פרופ' הרב יצחק כהן
פרופ' הרב יצחק כהןצילום: ערוץ 7

לעיתים אנו עושים חשבונות עם בורא עולם ועם דברי חכמים מכוחו. למשל, אנו מצווים להתפלל שלוש פעמים ביום, אך לא אחת התפילות מתנגשות בלוח הזמנים הצפוף שלנו.

לכן אנו מקצרים את התפילה, יוצאים לפני סיומה, או חלילה מדלגים עליה ורצים לפגישה חשובה.

עוד למשל, הופקדנו ללמוד תורה ולקבוע עיתים לתורה, אך אנו עושים חשבון לעצמנו כי שעה נוספת בעבודה חשובה יותר או משתלמת יותר ולכן אנו פוסחים על הציווי, ושוכחים שוב מי מנהל כאן את העולם.

אף שאנו מבינים בדעתנו כי ייתכן כי הפגישה שאליה מיהרנו והשעות שנשארנו בעבודה לא יישאו פירות יפים, כי הם תלויים בבורא העולם (ויש הקוראים לזה – מזל), אנו ממשיכים לעשות חשבונות לעצמנו ולחשוב כי ניהול העולם בידינו וכי הצלחתנו תלויה רק בהתנהלותנו. את זה באנו לתקן בטו בשבט.

מה הקשר?

המשנה כותבת: "באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הילל אומרים בחמישה עשר בו". בשבט יצאו רוב גשמי השנה, ועלה השרף באילנות ועתה מתחילים הפירות לחנוט. בשולחן ערוך נקבע כי אין אומרים תחנון בטו בשבט.

זו כל ההתייחסות שיש במקורות הקדמונים לטו בשבט. מנהג אכילת הפירות כלל לא הוזכר.

הפעם הראשונה שמצאנו התייחסות לפירות היא בדברי רבי חיים ויטל תלמיד האר"י שכתב כי "נהגו לאכול בטו בשבט שלושים מיני פירות והיתה כוונתם באכילה זו לתקן את חטאו של אדם הראשון אשר חטא באכילת פירות האילן". ומה היה חטאו?

נחזור לבריאת העולם. ביום השלישי מצוה הקב"ה את האדמה: "תדשא הארץ דשא עשב מזריע ועץ פרי עושה פרי". אך האדמה לא עשתה כן, אלא "ותוצא הארץ ... עץ עושה פרי". כלומר ה' ציווה כי טעם העץ יהיה כטעם הפרי אך האדמה לא פעלה כן והעץ עצמו יצא לא אכיל. מדוע?

אומר שפתי כהן כי האדמה אמרה אם אוציא עץ שטעמו כטעם הפרי אצטרך להוציא אילנות בכל שנה ושנה כי אנשים יאכלו גם את העצים. לכן עשתה חשבון לעצמה והוציאה עץ שאין בו טעם הפרי כדי שיישאר העץ ולא ייאכל.

החזקוני מוסיף ואומר כי למרות שכוונתה היתה טובה נתקללה, כי מה לך לעשות חשבונות שמיים? מה שמצווה עלייך עשי והקב"ה יעשה את שלו.

הכלי יקר כותב כי את החשבון הזה של האדמה ניצל הנחש ואמר לאישה, הנה גם האדמה שינתה מדברי ה' ולא קרה לה מאומה. גם לך לא יקרה אם תאכלי מעץ הדעת.

הרב ברוך רוזנבלום כותב שהאדם אכל מעץ הדעת כדי לקבל את יצר הרע ואז קיום המצוות שלו יהיה משמעותי יותר. על זה אמר קהלת: "אשר עשה האלוקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". כלומר, האדם למד מהאדמה לעשות חשבונות לעצמו נגד ציווי ה'.

לכן במרה בפרשתנו פרשת בשלח מחליט הקב"ה להורות למשה להמתיק את המים המרים באמצעות העץ. המדרש (שמות רבה כג) אומר כי היה זה עץ מר. ממתי ממתיקים מים מרים בעץ מר? אלא רצה הקב"ה לומר כי יש דברים שאיננו מבינים וכי הוא מנהל את עולמו בדרך שלא תמיד תהיה ברורה לנו. ולכן נאמר "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" – חוק הוא ציווי שאינו מובן לנו ובכל זאת עלינו לקיימו מבלי לעשות חשבונות. לכן אגב התיקון של זוהמת הנחש היה במעמד הר סיני ששם אמרו ישראל – נעשה ונשמע. כלומר נעשה ללא חשבונות.

לא כפי שפעלה האדמה, בעקבותיה העצים, בעקבותיהם האדם הראשון, ובעקבותיהם גם אנו. לפיכך באכילת הפירות אנו מכוונים לתקן את חטא האדם באכילתו מפרי העץ, ובניגוד לו אנו מבקשים שלא לעשות חשבונות עם בורא עולם, להאמין באמונה תמימה כי הוא מנהל את העולם וגם להתנהל על פי אמונה זו – "בהדי כבשי דרחמנא למה לך".

הכותב הוא פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב.