משלחת צה"ל חזרה מטורקיה. הפרמדיק שלום גליל, אחד מחברי המשלחת, סיפר על החוויה המטלטלת שחווה ומתבהרת לו עצמו רק לאחר החזרה ארצה.
"חזרנו אתמול בסביבות השעה 5 בערב אחרי כמעט שבוע שהיינו שם", הוא אומר ולשאלתנו אם ניתן לבצע את העבודה באופן מקצועי ולנטרל את הרגש מול ממדי האסון, הוא משיב: "כשנמצאים שם הראש בעיקר מכוון לעבודה, לעזור לחלץ להציל ולטפל. כשמגיעים לארץ מתחילים להיכנס לפרופורציה".
תפקידו של גליל היה להיות אחראי על המרפאה עבור חברי המשלחת, אך למטופלים הללו, הוא מספר, נוספו חברי משלחות נוספות שביקשו טיפול במרפאה הישראלית, כמו גם טורקים שהובאו אליה, אך עיקר הפעילות היה ברפואת שגרה כאשר הניצולים הופנו לבית חולים שדה שהוקם על ידי צה"ל.
במהלך ימי השהות בטורקיה, מספר שלום גליל, "חלק מהעבודה זה גם לעבוד כמחלץ. השתתפתי בשני חילוצים, של אבא ובת. מצאנו אותם אחרי כשמונים שעות שהם לא אכלו ולא שתו. הם היו לכודים בין התקרה לבין הרצפה של הבית שלהם, שכבו צמודים כשהרגליים היו לכודות באופן שלא יכלו לזוז. צוות המחלצים שהגיע לפני עבד 7-8 שעות רק כדי לחפור כדי להגיע אליהם. מדובר בעבודת הנדסה מטורפת כדי להגיע אליה עם תומכות כדי לייצר פיר שיאפשר להגיע אליהם, ואני לא יודע באיזו קומה של הבניין הם היו. כשמונה שעות רק כדי להגיע אליהם ואחר כך עוד 3-4 שעות כדי לחלץ אותם החוצה".
גליל מציין כי המענה הרפואי הראשון ניתן לאב ובתו מתוך המחילה "בתנאים ללא תנאים. אם נכנסים על הבטן נשארים על הבטן ואם על הגב נשארים על הגב. אי אפשר להתהפך. זה טיפול בצורה מאוד מיוחדת שאנחנו מתאמנים לו יחידת החילוץ של פיקוד העורף כבר הרבה שנים. עבורי זו המשלחת הראשונה אבל היו מי שזו עבורם המשלחת התשיעית".
משמעות דבריו של גליל היא שכאשר מגיעים אל הלכודים נותנים מענה רפואי ראשוני במצב בו הם נמצאו, עוד לפני החילוץ. "יש תורת טיפול שנכתבה לפני שנים, רפואת חילוץ, מה שנלמד בבית ספר לרפואה של פיקוד העורף. יש קורסים שמיועדים לרופאים, חובשים ופרמדיקים בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף ולגדודי המילואים שהם חלק מהמאמץ הזה".
המשמעות היא מתן סיוע ראשוני במצב של זחילה וגליל מספר על הסיטואציה בה הצוות מעניק טיפול ראשוני מציל חיים במציאות שכזו. "אנחנו יודעים לתת מענה ראשוני כדי לייצב את מצב הנפגע כדי לחלץ בבטחה לאמבולנס הקרוב. זו עבודה ראשונה ושונה לחלוטין מהעבודה שלי כפרמדיק במד"א. זה שונה לגמרי. זו עבודה שונה עם תרופות שלא מתאימות לרפואת שגרה אלא לרפואת חילוץ".
ההתרגשות, מסתבר, נשארת ואולי מתעוררת לעיתים רק זמן רב אחרי אירוע החילוץ עצמו. גליל מספר "הבוקר בקבוצת הווטסאפ של קבוצת היחידה שלחו תמונות שלהם מחייכים בבית החולים ואתה חושב על זה שמדובר באותו אחד שפגשתי שם מתחת לאדמה, זו אותה ילדה מפוחדת שאין לי שפה משותפת איתה כי היא לא מדברת אנגלית ואני לא מדבר טורקית ובמחילה כזו אתה בקושי יכול להכניס שני חיילים ואפילו לא מתורגמן, אבל החזקת יד וליטוף הם דברים פשוטים, שפה בינלאומית שהיא חלק מהמענה הרפואי שאנחנו נותנים".
האם השפה הבינלאומית השקטה הזו גם התקבלה על ידי הסובבים את צוותי החילוץ הישראליים? גליל משיב ומספר: "לילה אחד יצאתי למשימת חיפוש אחרי שקיבלנו איתור של בן משפחה שסיפר שהוא שומע קולות. יצא למשימת האיתור מפקד, מהנדס, כוח רפואה וקצין אוכלוסיה. יש שם אלפי בתים שוכבים וצריך להיות מאוד מדויקים. הגענו לשם ואנחנו רואים שכבר יש שם כמה משלחות ממדינות אחרות, אבל כשהגענו שמענו אותם קוראים לנו 'ישראלי טים, ישראלי טים, בואו בואו'. הם רוצים אותנו למרות שיש שם צוותים של מדינות אחרות. נראה לי שיצא קידוש ה' מהסיפור הזה".
על רעידות נוספות תוך כדי עבודה, אומר גליל כי כאלה היו בהחלט והורגשו תוך כדי העבודות. "כשאתה מתחת לאדמה יוצרים תומכות ומתפללים לקב"ה שבזכות החסד שאנחנו עושים לא נישאר שם בפנים...".
וזמן לשינה היה? "בין המשמרות היה, אבל הבעיה היא שהיינו במינוס שבע מעלות, ואני לא מכיר גם בחרמון מזג אוויר כזה, כך שהיה קצת יותר מורכב", אומר גליל.
עוד שאלנו אותו אם כמי שהיה באזור האסון ונגע בהריסות ובאנשים בידיים הוא חושש היום יותר כשהוא נמצא בישראל ושומע את ההערכות על כך שישראל אינה ערוכה דיה לאסון מסוג זה.
"השנה היא שנת 2023 שהוכרזה בישראל כשנת רעידות אדמה, וזו החלטה שהתקבלה הרבה לפני רעידת האדמה בטורקיה. ישראל מכוונת מטרה מול הסיפור הזה. נערכים תרגילים, יש רשות חירום לאומית. בסופו של דבר בקצה, כל אדם צריך להיות ערוך לתרחיש גם אם הוא נשמע רחוק והזוי. זה עלול לקרות לנו כי אנחנו על נקודת שבר גיאולוגית ודברים פשוטים כמו מים וקופסאות שימורים במקום שמור יותר והמלצות נוספות שניתן למצוא באתר פיקוד העורף, יעשו את ההבדל הגדול".
האם הוא עצמו מודאג היום יותר מאשר לפני האסון האחרון? "באופן טבעי אדם מנסה לדחוק את הרע ולא רוצה שהוא יהיה חלק מהחיים שלו. ראינו, מאות חברי המשלחת, שזה יכול לקרות, ראינו את ממדי האסון וכל אחד ייקח את זה לפינה הקטנה שלו ואם חלילה נצטרך נהיה שם ערוכים בשביל עם ישראל".