
זהו תרגיל משעשע בדימיון מודרך, אך חבויה בו שאלת חיים פחות משעשעת והיא עד כמה אנו מנצלים את הזמן בחיינו? עד כמה הזמן שלנו שווה?
אם הזמן שלנו מתבזבז ממילא במהלך היום לא נהיה מוכנים לשלם על שעות נוספות ליומנו. לעומת זאת, אם הזמן מנוצל עד תום, נהיה מוכנים לקנות שעות ולהוסיפן ליממה.
האמת היא שאנו עונים על השאלה הזו מידי יום: למשל, אנשים נכנסים לנתיב המהיר כשהם רואים שהמחיר בו באותה העת הוא 90 ₪. הם עושים חשבון לעצמם כי שעת עבודה שלהם או חלקה שווה יותר מתשעים ₪. כך למשל הם מוכנים לשלם אגרה עבור נסיעה בכביש שש המבטאת כביכול את ערכן של שעות העבודה שלהם, כי הזמן הנחסך בכביש ינוצל כביכול לשעות עבודה פוריות.
ומה אז?
הגענו למשרד מוקדם אנו מתיישבים מול המחשב, מביטים קצת בחדשות, רואים קצת מדיוני הכנסת, וכל ויכוח בר חלוף ולא משמעותי מקבל בראשנו כמה דקות או יותר. פרסומת נוספת מוציאה אותנו מריכוז, ומוצרים ברשת לוקחים את תשומת ליבנו למחוזות אחרים. אנו פותחים מייל אחד ולא סוגרים אותו כי בינתיים נכנס משהו אחר דוחק יותר, אנו מאבדים את הרצף, אין לנו משימה אחת מרוכזת מתחילתה ועד סופה, ואנו מאבדים עוד ועוד דקות חשובות בביצועי היום יום שיחד מצטברות לשעות שלמות.
שלא לדבר על כך שאנו מגיעים בערב הביתה וצופים בתכניות סאטירה ואחרות הגוזלות 'בהסכמה' את זמנם וריכוזם של הציבור. ואני לתומי חשבתי שיש מעשים שגם אם הם נעשים בהסכמה הם עלולים לעמוד ברף הפלילי אם הנמען או הנמענת לא לגמרי ברי שליטה ולא יכולים לומר לא. האם אנו יכולים לומר לא? האם אנו רוצים לומר לא? אז מדוע שנרצה לרכוש שעות עבודה בבוקר במכולת?
אם נכניס את הפלאפון בידינו או את המחשב הנייד למצב טיסה, וננסה לא לפתוח אותו לכמה שעות, אט אט נגלה שנחסכות לנו המון שעות עבודה ביממה, ואין צורך לרכוש אותן לא במכולת ולא באגרות כביש שש. אט אט נגלה כמה ניהול הזמן שלנו מדויק יותר, כמה אנו אפקטיביים יותר, וכמה התוצרים שאנו מוציאים מתחת ידינו משובחים ונקיים יותר. אומרים שבעמק הסיליקון יש אמירה: 'מכשיר דלוק אדם כבוי. מכשיר כבוי אדם דלוק.' והם שם יודעים.
ד"ר גודמן בספרו מספר על קבלן ערבי ירושלמי שנוכח לגלות כי תפוקת העובדים שלו יורדת. הוא החליט לאסור עליהם להביא פלאפונים לעבודה. וראה זה פלא, התפוקה חזרה להיות כפי שהיתה בתקופה לפני הכנסתם לעבודה. ובסך הכל מדובר בעבודת כפיים שלא דורשת ריכוז כפי שדורשות לא מעט ממשימותינו. גודמן גם מצביע על מחקר המלמד כי אנשים המתמקדים במשימות אחת אחת הם הרבה יותר אפקטיביים מאלו שעובדים על כמה משימות במקביל.
כשאנו פתוחים לרשת אנו למעשה עובדים על כמה משימות במקביל והתפוקה שלנו יורדת. הדעת שלנו מתפזרת ואנו מאבדים, לא חוסכים, שעות עבודה. ובא נראה את המעסיק הישראלי שיעז לאסור על עובדיו להביא עמם פלאפון לעבודה☺ ומעניין מה תהיה החלטת בג"ץ אם העובדים יעתרו נגד החלטתו☹
אז באמת אין צורך לרכוש שעות עבודה במכולת. אנו יכולים לייצר אותן בחינם בעצמנו, אם כי זה דורש המון עבודה, להתגבר על היצרים והעייפות, להתגבר על הרצון של המוח לפנות לנוח ולקל, לכבות את הפלאפון מעת לעת ולחנך את עצמנו לנצל את המתנה האלוקית הזאת שנקראת זמן. שעל אובדנה, יותר מכל אנו עתידים ליתן את הדין, וכבר נותנים.
הכותב הוא הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים קרית אונו ק. ירושלים, ומרצה במרכז אקדמי לב.