השבוע היה השיא של המאבק סביב רפורמת המשפט. מכל הכיוונים והצדדים. כולם עלו על צמרות העצים, כל צד כיוון אקדח לרקה לצד השני.
רוטמן ויריב לוין האיצו את המהלך והסכימו להידברות אצל הנשיא, ולפיד וגנץ הסכימו להידברות בתנאי של עצירת המהלך. ברקע הטרור הפלשתינאי חוגג ומזנב בנו ככל יכולתו, ובינתיים בן גביר סתם מתלהם ובעצם חסר אונים.
למרבה הצער אין מבוגר אחראי שינהל את המערכה, שהיא חשובה לכשעצמה, ואין בעל סמכות ובר סמכא שיצליח לקרוא את כולם לסדר. על פניו היחיד שהיה נמצא במקום כזה הוא הנשיא, ולמרות נאום טוב למדי קולו הדק מדי ורוחב כתפיו הצרות מדי לא הספיקו. בינתיים.
לכאורה המבוגר האחראי היחידי הוא נתניהו עצמו, אך מערכת המשפט תקעה לעצמה ירייה ברגל ונטרלה את ה"חשוד ", היחידי שהיה עשוי להציל אותה. כמות הנזקים שישראל צוברת מכתב האישום המיותר נגד נתניהו הולכת ומצטברת לחמש מערכות בחירות מיותרות, ולמאבק ציבורי חוקתי ויסודי חסר תקדים.
אילו היועץ המשפטי מנדנבליט שבמקום להתראיין לעובדה ולהתלונן היה מביא לעיסקת טיעון מהירה בזמן, עם ישראל כולו יוצא נשכר. ועדיין דרושה עסקת טיעון מהירה לנתניהו תמורת הפסקת ההפגנות ותחילת מהלך מהיר של הידברות ורפורמה משפטית מאוזנת ומוסכמת.
למרבה הצער היועצת המשפטית הנוכחית היא עוד פקידה קטנה יותר ממנדנבליט, ובמהלכיה רק מוכיחה שוב עד כמה המשפטנות המוגזמת מפריעה לחברה בישראל. היא לא מסוגלת לעשות כלום, ואולי הנשיאה אסתר חיות מסוגלת להתרומם קצת מעל מרום כיסאה וכבודה. רצוי ליזום פגישת פיסגה עם הנשיא ונתניהו ולהגיע ל"עיסקת טיעון" חברתית להשקטת המערכת.
ד"ר צבי מוזס, פסיכולג קליני