אני שמח לשמוע שזו לא פעם ראשונה שמוזיאון העפלה וחיל הים, כאן בחיפה, מקדיש כנס מיוחד לעליית "אף על פי" הרביזיוניסטית.
יבורכו יוזמי הכנס, שותפינו – יחידת המורשת והמוזיאונים, אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, את ברית חיילי האצ"ל ואת מארחינו כאן – אנשי מוזיאון העפלה וחיל הים, ובראשם מנהל המקום ערן מוזס. תודה על שמצאתם לנכון לארגן כנס חשוב זה.
אני נרגש במיוחד, שכן אני נושא את שמו של "שר העפלה" של העלייה הרביזיוניסטית, יוסף כצנלסון ז"ל, שנפטר בוורשה בראשית 1940.
יחודה של עליית "אף על פי" – בהיותה בשנות השלושים, בעשור שקדם למלחמה העולמית השניה, ולשואה, כאשר הבריטים הם האדון השליט בארץ-ישראל, ושערי הארץ – נעולים.
ואף על פי הצליחו למעלה מעשרים אלף יהודים, מעפילים, לפרוץ את שערי הארץ החסומים, ולהגיע בכשלושים ספינות רעועות אל חופי המולדת הנכספת, בלילות חשוכים.
המסע היה קשה, ארוך, מטלטל, אבל כמובן כדאיי. לא רק שהמעפילים הצילו נפשותיהם, אלא שהגברים שבהם התגייסו מיד לאצ"ל, והצטרפו למאבק למען שיחרור הארץ מהכובש הזר הבריטי.
מכאן שמה של אחת מספינות המעפילים הללו, אף על פי, ומכאן גם שמה של כל האפופיאה הנועזת הזאת בכללותה.
כמאמר שיר בית"ר:
תַּגָּר -
עַל כָּל מַעֲצוֹר וּמֵצָר!
אִם תַּעַל אוֹ תֵּרֵד -
בְּלַהַב הַמֶּרֶד
שָׂא אֵשׁ לְהַצִּית, אֵין דבר.
ההשראה באה כמובן מראש בית"ר, יושב ראש התנועה הרביזיוניסטית ומייסדה, זאב ז'בוטינסקי, שראה את העננה השחורה שמתקדרת בשמי אירופה, וקרא מדם לבו לבני עמו, עם עליית היטלר לשלטון: "חסלו את הגולה, ולא – הגולה תחסל אתכם".
"הספורט הלאומי" - כינה ז'בוטינסקי את מבצע העפלה הזאת, כשהוא מציין, כי "מיני הספורט האחרים הם ככלות הכל משחק גרידא, ואילו הספורט שלנו הוא רציני, ורצינותו קדושה".
מבצע שאירגנו במשותף פעילי הצה"ר, בית"ר והאצ"ל.
הבית"רים גייסו באירופה את המבקשים לעלות, רכשו את הספינות, אירגנו את המבצע - ואילו חברי האצ"ל קלטו את הבאים שירדו לחוף בלילות שחורים, חסרי כל, וקלטו אותם מיד במקומות מסתור בארץ ובשורות האירגון.
בינואר 1934 יצאה לדרך הראשונה באוניות "אף על פי" - "כוכב" שמה - ועל סיפונה חמישים עולים בסך-הכל. לאחריה הגיעו עוד ועוד ספינות, כל ספינה וגורלה, כל ספינה ונוסעיה, כל ספינה וקשייה.
צריך לעשות צדק עם מי שהיה ראשון לחקור את פרשת עליית "אף על פי", הסופר חיים לזר ז"ל. כבר ב1959 הוא פירסם את ספרו הנושא את שם העלייה הזאת. הוא מתאר בו בפרוטרוט את סיפורן של כל הספינות, מהם סיפורים קשים ביותר, מטלטלים ביותר, אבל כדבריו – זה היה "אחד השלבים החשובים של מלחמת העם למען חירותו ועצמאותו".
ספרו רב הכמות של לזר, תיקן למעשה עוול היסטורי, שנעשה כלפי העלייה הרביזיוניסטית, הנחשונית, כאשר חלקה בכלל תנועת ההעפלה, במיוחד זו שלאחר המלחמה, הועלם וכמעט לא נזכר בנראטיב העליות.
אנחנו במכון ז'בוטינסקי בתל-אביב הלכנו צעד נוסף קדימה, כאשר במוזיאון שלנו השקנו ב2007 את מיצג אף על פי, מיצג שפעיל עד היום. אלפי מבקרים, רובם חיילים ותלמידים, פקדו אותו, חוו את המסע רגשית וחווייתית, ולמדו סיפור שכמעט לא סופר.
המיצג דמוי ספינה ממחיש בתוך התפאורה הייחודית והסרט בן 18 דקות שהופק במיוחד, את רוח התקופה ותעצומות הנפש של המארגנים והמעפילים, הסובלים שבועות וחודשים בבטן האניה. רעב, מחסור, מחלות, מיתות. לצופה זוהי חוויה של שמע, צליל, אור ועשן, טיפות מים, המועברת באמצעות טכנולוגיה חדשנית, נכון לעת ההקמה, והספינה הזאת "שטה" בלב העיר תל-אביב, כבר יותר מחמש-עשרה שנה.
אני מקווה כי גם כאן, במוזיאון העפלה וחיל הים, יינתן מקום ראוי להעפלת ההצלה הזאת. כאמור, למעלה מעשרים אלף יהודים שנענו לקריאתו של ז'בוטינסקי, שעו לאזהרותיו, נטשו הכל מאחור – הצילו בכך את נפשותיהם, אבל הם היו כטיפה ביום.
ששה מיליונים יהודים, שנותרו על אדמת אירופה, נטבחו בידי הגרמנים הנאצים ומשתפי הפעולה עימם, והיו לאפר.
סיפורה של העפלת "אף על פי", בטרם השואה, הוא סיפור גורלו הטראגי של העם היהודי על אדמת אירופה וסיפור תקומתו בארץ ישראל. כמו גם סיפור העפלה הגדולה של שארית הפליטה לאחר מלחמת העולם השנייה, שאורגנה על-ידי המוסד לעליה ב'.
סיפור שבו העם היהודי נקלע, בשעתו הקשה ביותר בכל תולדותיו, בין הפטיש הנאצי לבין הסדן הבריטי, ואף על פי כן, התגבר, ויצא משואה לתקומה.