על החסד שבתרומת כליה

"על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים" – עמוד העולם השלישי – החסד, הוא מיסודות עולמנו היהודי והתורני.

רמב"ם כתב כי "מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה...". פתיחת היד לסיוע למי שזקוק לכך אינה רק מתן כספי, כי אם גם פתיחת הלב אליו, וההכרה כי "כולנו בני איש אחד נחנו". על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגמילות חסדים בגופנו, ובמתנת חיים על ידי תרומת כליה.

קריסת כליותיו של אדם מסכנת את חייו. אנו זקוקים לכליה כדי שהיא תהיה חלק מסילוק הפסולת בגופנו. הטיפולים הרפואיים להתמודדות עם המצב הרפואי הזה נעשים קשים ומסובכים, עד להזדקקות לדיאליזה, שאף היא עצמה אינה פשוטה כלל ועיקר. היא משעבדת את האדם, את זמנו, את גופו ואת תשומת לב אליה. לא זו בלבד, אלא שגם לתועלת שבה יש גבול, ואז היכולת היחידה של החולה להמשיך לחיות ולקיים אורח חיים רגיל – הוא בהשתלת כליה.

הצלת חייו של אדם, גמילות החסד המשיבה אותו אל החיים, ההימנעות מעמידה על דם רעינו, והשבת אבידת חירות החיים אליו – כל אלה חוברים אל המעשה הנאצל של תרומת כליה. ההלכה מעצימה מאוד את משקל פיקוח הנפש והחובה שלא לעמוד מנגד כאשר אנשים סביבנו נמצאים במצוקה. הגאולה האישית ממצוקת החיים עם כליות שתפקודן נמוך מאוד – היא עצומה.

היות הציונות הדתית מובילה בתחום תרומות הכליה – על אף שכמובן היא לא לבדה בפעולה זו – היא אחד הביטויים המופלאים של עולמנו הרוחני והאנושי, וההיענות לאתגר הזה היא זכות גדולה והליכה בדרכי ה' של הבאת חיים לעולם.

המינוח "תרומה" נאמר בתורה בהקשר של נתינה לקודש – בין אם מדובר בתרומה להקמת המשכן, ובין אם מדובר בתרומה מיבול השדה והמטע בנתינה הקודש לכהן. בשפה המדוברת אנו מדברים על "תרומה" בכל הקשר שבו אדם נותן מעצמו לאחרים.

נראה כי תרומת הכליה ראויה להיות משויכת למשמעות המקורית – זהו מעשה של קודש, שבשורת הצלת החיים שבו היא חלק מקדושת התורה, ומימוש הברכה הטמונה בכל אחד מאתנו. תבורך עמותת "מתנת חיים" פורצת הדרך בקידום תרומות כליה בישראל.