על חטא שחטאנו בפניכם, קדושים וטהורים

אחים יקרים,

חללי חרב הטרור המרקדת בינותינו.

על חטא שחטאנו בפניכם, במדיניות "הכלה" מטופשת בחושבנו שככה נמנע את השכול והטרור הבא.

על חטא שחטאנו בפניכם, אהובינו המוטלים מתים בפנינו,

בתתנו במו ידינו, אלפי כלי נשק ותחמושת למרצחים, שהופנו כלפינו, באמרנו בהבלינו שהם הם אלו שיילחמו בטרור.

על חטא שחטאנו בפניכם צעירות וצעירים שפתיל חייכם נגדע ממש בתחילתו, בהביאנו ארצה עשרות אלפי פלשטינאים, בשם השלום שפרץ לתוכנו, ומאז ידענו מהם שכול ועצב.

על חטא שחטאנו בפניכם, אחים ואחיות בנים ובנות, הורים וסבים וסבתות, כשעיגלנו פינות, ועשינו מערופיות על ימין ועל שמאל, למיידי אבנים, שזרקו אח"כ בקת"בים ומהר מאוד לקחו אקדח ורובה וכיוונו אותו לליבותכם.

על חטא שחטאנו בפניכם חללי החרב, שאפילו ללמוד מלחמה לא הספקתם, על שהתפלמסנו והתפלספנו האם להרוס בית מחבלים, או לאטום; האם לגרשם, או לחמול על שארי בשרם הרצחניים כמותם, והם צחקו וגיחכו ואנו בוכים בדמעות יבשות.

על חטא שחטאנו בפניכן אלמנות צעירות, שברגע אחד, נאזרתן בגבורה לטפל בכל, בילדכן הקטים ובעול הפרנסה והחיים ובעצבות המרה והשחורה שפקדה אתכן ואין מנחם לה, ואנחנו המשכנו באותו הזמן לנהל שיחות עם מסיתים אנטישמיים, סרסורי עבירה ומממני טרור ומשלמי משכורות למרצחי בעליכן.

על חטא שחטאנו בפניכם הורים שכולים, שקברתם את בניכם ובנותיכם הזכים והתמימים, עולי ימים ומחייכים ואתם בכיתם בכי תמרורים ומיאנתם להינחם, כאשר אנו ניהלנו "שיחות פיוס" וועידות "שארם א שייח", עם רבי מרצחים שולחיהם עוזריהם ותומכיהם כולם נלוזים וחורשי רעתנו.

על חטא שחטאנו בפניכם הורים שכולים, שתמורת הבאת בניכם לחופתם ולשמוח בשמחתם, העקידה שלכם הייתה ממשית ונוראית וקרעה את לב האומה כולה, בעוד אנו מתבקשים להקפיא את בניין ארצנו, כדי לא לעורר את חמת המציק וגויי העולם הצבועים.

על חטא שחטאנו בפניכם מתינו הגיבורים, שהזהרתם אותנו מפני המרצחים השפלים ודרשתם שנכה אותם חזור והכה, דבר יום ביומו ולא נסמוך על הניסים המרובים שקרו לנו בכבישים ובדרכים, ביישובים ובערים, ואנו חייכנו ואמרנו לכם: "לא לדאוג" ו "יהיה בסדר" ויש שיקולים ואיזונים ועוד כל מיני אמירות גבב והסתרה.

על חטא שחטאנו בפניכם מתינו עטורי התהילה, שהזהרתונו כי עם אשר נסוג מחפירות חייו, יאבד את מולדתו ומכל מקום שממנו אנו ניסוג, הטרור ייכנס, כי אין חללים ריקים, ואנחנו דחינו את טענותיכם בבוז ובגאווה וקראנו לכם קיצוניים, שוחרי מלחמה, והתרסנו כלפיכם: "הלנצח תאכלו חרב?"

על כל החטאים הללו, סלחו לנו, כפרו לנו, מחלו לנו – כי אשמים אנחנו.

אשמים שגם כאשר ראינו בצרת עמנו, וברעת אחינו ובמצוקת יושבי חבלים שלמים בארצנו, טחו עיננו מראות ואזנינו משמוע

ובעיקר בעיקר אטמנו ליבנו מלהבין. על חטא שחטאנו בפניכם ואנחנו החיים לא נחטא עוד כי זעקתכם האילמת ושתיקתכם הדוממת מרעימה ומכה ומזהירה אותנו שלנו החיים אסור לחטוא עוד.

מיכאל הוא עו"ד ממנהלי הפורום להגנה על אדמות מדינת ישראל, באיזור אפרת וגוש עציון