יוזמת גיוס ההמונים של יאיא פינק למשפחות בחווארה שרכושן נפגע כתוצאה מההתפרעויות, השתלבה לי היטב עם תמונתם של שני חיילי צה"ל המובילים אישה ערבייה זקנה.
מאחורי שני האירועים הללו, הלכאורה נפרדים, מסתתרת, כך נדמה לי, השקפת עולם שלמה, שבכירי צה"ל ורבים מאזרחי ישראל מושפעים ממנה, גם בלי ידיעתם. את הדברים הבאים אבקש להציג דרך הגותו של הרב אליהו בן אמוזג, מגדולי הרבנים וההוגים היהודים במאה שעברה.
לפני 200 שנים, בשנת תקפ"ג (1823), נולד הרב אליהו בן אמוזג, שהשבוע, ז' באדר, חלה אזכרתו המאה עשרים ושלוש. בספרו 'מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי' (שיצא לאור בתרגום ועריכה חדשים על ידי הרב ד"ר אליהו רחמים זייני הי"ו, ראש ישיבת "אור וישועה" בחיפה) הוא האיר סוגיות רבות שיכולות לשפוך אור על דילמות אתיות ומוסריות העולות לדיון ציבורי כמעט מדי יום.
דרך עיון במשל "השומרוני הטוב", מתוך הברית החדשה, מסביר הרב בן אמוזג את ההבדל בין המוסר העברי לזה הנוצרי. בדרשת "השומרוני הטוב" (הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק 10, פסוקים 25–37) מפרש יש"ו למאמיניו את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", שואל "מי הוא "רעך", ומביא כדוגמה סיפור על אדם פצוע ששכב בדרך.
להלן מעט דברי רקע מתוך "ויקיפדיה": "לפי הדרשה עבר במקום כהן ולא סייע לו, עבר לוי ולא סייע לו, ואילו דווקא השומרוני, שלפי היהדות היה בדרגה מעמדית פחותה (ובין יהודים ושומרונים התקיימה איבה), עצר במקום, חבש את פצעיו, השקה אותו, הביאו לפונדק, ואף שילם מכספו לבעל הפונדק עבור הלנת הפצוע.
"המשל מבטא תפיסה מוסרית אוניברסלית לפיה כל אדם, ללא שום הבדל בשיוך הקבוצתי שלו, יכול שימצא בקרבו אמפתיה ואכפתיות כלפי זולתו ואפילו הם זרים גמורים - או שלא למצוא אותם. כוונת הפסוק, אומר ישו, היא לצוות עלינו לגלות אמפתיה ואכפתיות כלפי האחר באשר הוא. בהשאלה, הפך מושג 'השומרוני הטוב' בהמשך לביטוי לאדם המסייע לאחר באופן מיידי וללא תמורה".
מה מסתתר מאחורי המשל הזה?
אנטי לאומיות בתחפושת
הרב בן אמוזג חושף בדבריו את הארס הנסתר במשל השומרוני הטוב:
"אין הוא מדגיש את המידות הטובות, את החובה לעזור לזולת או את מצוות החסד הבלתי מסויגת כתחליף לאנוכיות הלאומית; אלא הבה נאמר זאת ללא כחל ושרק, אנוכיות אחרת: את האנוכיות האישית, האהבה העצמית, כיסוד וכבסיס להתנהגותנו כלפי אחרים, במקום טובת הכלל ובמקום האהבה האצילית ללא שיעור כלפי המולדת...
"לאחר שפרט על הנימים הרגישים ביותר של האנוכיות וההישרדות האישית, ולאחר שהציג את האויב המדיני כידיד אישי; לאחר שיצר מבוכה מלאכותית וניגוד מסוכן, הרחוקים מהאמת, אך מכוונים להשפיע על קהל מאזינים שאינו רגיל להפעיל את שכלו – דוחק יש"ו את הקהל להגיע אל המסקנה שכבר עורר את אנוכיותם להסיק, ושואל: מי איפוא מבין השלושה הוא רעך?
"שאיפתו האנטי-מדינית של יש"ו נמצאת אצלו במקום כל כך מרכזי, הוא כל כך טרוד בה ושקוע בה, עד כי אין הוא שם לב שמשל השומרוני מכה את גישתו המוסרית מכה אנושה שלא בנקל תתאושש ממנה. בלהיטותו הרבה להעניק לשומרוני את התואר רֵעַ, הוא שוללו מן הישראלי; בהיותו נחפז לכופף את רגש האנוכיות בפני המיטיב, הוא שוכח לכופפו בפני האויב.
"הוא שוכח את הנושא החביב עליו כל כך של 'אהבת האויב', אותו הוא מונה בין מעלותיה של תורתו החדשה על פני התורה הקדומה. כי אם השומרוני הוא רעי הודות לחסדיו בלבד, הרי שהכוהנים והלויים, אף שלא נגעו בי לרעה, בכל זאת חדלים להיקרא רעיי, מפני שלא העניקו לי את השירותים שהרעיף עלי השומרוני". (עמ' 166-165)
אל תקרא לי עם
אז אם שאלתם את עצמכם איך ייתכן שתנועות שחרתו על דגלן "שלום", "אחווה", "חירות" ו"דמוקרטיה" הופכות לדורסניות, לא אוהבות ולא מכילות, אם אינך מצדד בהן – הרי לכם התשובה.
הקו שחורז בין הסיוע ההומניטרי של יא יא פינק והתמונות של חיילי צה"ל מלווים זקנה ערבייה, כך נדמה לי, הוא קו הטשטוש המערבי-נוצרי שנעשה רווח מאוד בתקשורת, באקדמיה, במערכת המשפט ובצה"ל – בין הצד הפרטי לצד הלאומי. כך, האהבה האוניברסלית המופשטת של השומרוני הטוב, הופכת בקצוות לאיבה לאומית ולסלידה מכל מה שמדיף ריח ציונות ולאומיות.
וכפי שכתב שלום חנוך בשניים משיריו הידועים: "אין שום עם סגולה, יש רק יחידים... אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם"; "אדם מוזר הוא האויב שלך - בדיוק כמוך".
האהבה המופשטת מתהפכת לאיבה לאח הממשי.