רק ביחד נצליח לגבור על המשיכה המתלהמת אל הקצוות.
קצה אחד, חלק מן האופוזיציה, מוביל הפגנות במלוא העוצמה, אך מסרב למתווה פשרה של נשיא המדינה, מגייס גורמים מדיניים וכלכליים בעולם המערבי נגד מדינת ישראל, מגייס מבפנים סירובי פקודה ביחידות מיוחדות, ומנסה בכל כוח לחולל בפועל משבר כלכלי וביטחוני עם חסימות כבישים ושיתוק, וכל זה כדי להכניע ממשלה נבחרת – מבחינתם, התנאי להידברות הוא כניעה של הקואליציה.
מנגד, שרים מובילים קביעת עובדות בחקיקה מזורזת, מבלי לחשוב כלל מה יקרה אם וכאשר תקום קואליציה אחרת עם 61 ח"כים, ואף היא תוכל לקבוע על דעת עצמה מי יהיו שופטי ישראל – שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה מתנהלים בחקיקה משפטית שצריכה לעמוד לאורך זמן, כאילו הרוב הקואליציוני הנוכחי מובטח להם לאורך ימים ושנים, וכל זה רק בגלל שתי מפלגות שלא השכילו והשאירו 8 מנדטים של 'שמאל רדיקלי' מתחת לאחוז החסימה.
קצה אחר, חלק קטן ממתיישבי יו"ש, ממשיך את דרך הקנאים שגרמו לחורבן בית ראשון ושני, ומנסה למשוך את כולנו לשפל המוסרי והצבאי שבו נתון הטרור הפלסטיני כבר מאה שנה, ובגללו הם הפסידו כמעט כל מה שהיה להם. מעניין לשמוע את שרי 'עוצמה יהודית' וחבריהם קוראים להתגבר על הכאב הנורא על נפילת האחים מהר ברכה ו'לא לקחת את החוק בידיים' – אבל קנאים שלא נתמנו לשרים בממשלה ממשיכים להצית ולהבעיר את כולנו, ולסכן את מפעל ההתיישבות בשומרון, ואת מדינת ישראל כולה.
גם כאן בולט גם העיוורון – ולמרבה הצער גם אצל שר בכיר – בחווארה נרצחו שני אחים יקרים, שהוכרו בצדק כחללי מערכת הביטחון, אבל הרוצח הוא לא מחווארה, והפיכתה ל'מוקד' הסכסוך כביכול, גרמה לכך, שגם בארץ ובעיקר בעולם, נדחק רצח האחים בגלל התמונות של שריפת מכוניות. מניסיון רב שנים היה לי ברור שהרוצח לא מחווארה, והוא רק ניצל שם את הפקקים הארוכים (בגלל הכביש העוקף שלא הושלם) כדי לרצוח, וגם לסבך את חווארה, והנה התברר בפעולת כוחותינו בג'נין, שהרוצח בא מעסכר, מחנה הפליטים הסמוך לשכם – לצערי, צדקתי.
מצד שלישי, חלק קטן מהציבור החרדי, מושך את מערכת הביטחון ואת מדינת ישראל למצב בלתי אפשרי מבחינת ההזדהות עם צה"ל ומערכת הביטחון, וגם מבחינה כלכלית וחברתית, וכל זה בגלל חוק הגיוס, שהוא גם הסיבה העיקרית ל'רפורמה המשפטית'.
מדוע מתחזקים כל כך הקצוות השונים דווקא כעת?
כל זה מתאפשר בעיקר בגלל קצה נוסף שמנהל בשנים האחרונות מלחמת חרם נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו (גם כשהיה ראש האופוזיציה), ומחנה נתניהו נלחם בעדו בחירוף נפש ובכל הכלים – המחרימים הכריעו מראש בשאלה 'המשפטית' של אשמת נתניהו בעקבות ההרשעה התקשורתית, והם מונעים כל אפשרות של אחדות לאומית, שחיונית כל כך בגלל האיום האיראני, ואיומי הטרור.
בנימין נתניהו סירב לסיים את תפקידו ולשוב לביתו למרות הצעות רבות של 'עסקת טיעון' שהוצעו לו על ידי הפרקליטות ומייצגיה, שעיקרן, פרישה מכובדת, מה שמוכיח מעל לכל ספק את הצד הפוליטי במשפט הזה. סירובו המוחלט של נתניהו להכיר בחטאו ולפרוש הוא שגרם לו להיאחז בחוסר ברירה באחרוני תומכיו, ואלה מעצימים את כוחם של הקצוות ומגבירים עד מאד את סכנת הקרע.
איך אפשר להיחלץ ממצב חמור שכזה?
אחדות והידברות במרכז זאת הדרך היחידה שתעצור ותנטרל את הקצוות – זה צריך להיות ברור לכל בר דעת, אבל איך משיגים כעת אחדות והידברות?
לנגד עינינו מתחולל מחזה נדיר בו נשיא המדינה יצחק הרצוג נחלץ לעזרה – מתווה הפשרה של הנשיא הוא חסר תקדים בגלל עצם ההתערבות של הנשיא במאמץ לגשר על עימות אידיאולוגי, שהוא גם משפטי וגם פוליטי, והוא מוביל לקרע מסוכן בעם ישראל – מאמץ חסר תקדים זה בעצמו מוכיח עד כמה מסוכן המצב אליו הובילה ממשלה לאומית-דתית-חרדית תוך זמן כה קצר.
בעקבות היחלצות הנשיא אני מציע פשרה משפטית שתנטרל את המאבק ההזוי על מי ימנה שופטים בישראל:
במקום קריאה רביעית בכנסת שתמנע התערבות שיפוטית (כפי שמוצע במתווה הנשיא), אני מציע חקיקה שתחייב חתימה של נשיא המדינה על חוקי יסוד, ועל חוקים בעלי השלכות ציבוריות וחברתיות – הנשיא יתייעץ עם מומחי משפט וחוקה ועם מומחים בתחומי החוק המסוים – הנשיא יוכל להציב לכנסת הערות והצעות תיקון – כל חוק שייחתם על ידי נשיא המדינה, לא יהיה כפוף לביקורת שיפוטית.
הסכמה כזאת יכולה לשחרר את הקואליציה מהצורך להיאבק על רוב בוועדה למינוי שופטים (מבלי לחשוב על קואליציות עתידיות), וגם מן הצורך בפסקת ההתגברות – תנו לבית המשפט העליון לפעול כדרכו בלי פוליטיזציה, תשפיעו על מינויים בחכמה ובהדרגה (כמו שעשתה איילת שקד), ותשחררו את הכנסת משליטת בג"ץ בדרך ראויה ומוסכמת.
אז נתפנה להשגת הסכמה רחבה במחלוקת הגיוס (הצעתי פתרון לפני שנים רבות), ואחר כך גם למחלוקת העמוקה על ההתיישבות היהודית בשטחי C של ארץ אבותינו!
רק ביחד נתגבר, ובעזרת ה'.