אין פרטנר למו"מ ופשרה

לפי הפרסומים קיימים לפחות שני מיתווים טובים ואקטואלים האחד של דניאל פרידמן ויובל אלבשן, ושני פורום הדיקנים של ידידיה שטרן רז נזרי יהודה יפרח ואחרים.

הנשיא בנאומו האחרון קרא לפעולה מהירה של פשרה והדברות. וציין שבכל הפורומים המשותפים ניתן היה להגיע לפחות 90% של הסכמה. הוא תקף באןפן חד צדדי את החקיקה של לוין ורוטמן, וקצת שכח לציין את הסירוב המוחלט של האופוזיציה לכל הדברות ופשרה ללא תנאים.

המציאות היא שבצד השני אין פרטנר אמתי למו"מ ופשרה בשל המרקם של המפגינים והמחאה. מצד אחד כל האנטי ביבי הישנים והחדשים, בוגרי בלפור וכל שונאי ביבי הפגועים כמו אהוד ברק, בוגי יעלון, אהוד אולמרט וקיצוני מהם יובל דיסקין ואחרים. במפלגות האופוזיציה יאיר לפיד רוכב חזק על הגל ומייחל להפלת הממשלה ותיקון ההפסד בבחירות, בני גנץ מגלה קו קצת יותר מאוזן אך מטורפד היטב ע"י לפיד.

יאיר גולן מנסה לשקם את מרץ במרץ רב, וכל רעיון שנזרק בשם הפשרה נפסל מידית ע"י כולם. ונוסף לכך גם פוסל את מי שמנסה לתרום משהו בנושא, ויובל אלבשן וגיורא איילנד כבר ספגו מתקפות בעקבות השתתפותם בנסיונות הפשרה. לא נראה שבטווח קצר והמידי הנדרש יהיה ריכוך ונכונות לתהליך. היום פורסם שיאיר לפיד מציע רפורמה חליפית לרפורמה של הממשלה. איתות חיובי קטן אבל לא ממש אקטואלי. הדחייה שהוא בקש ל-60 יום לא תספיק למהלך החדש שהוא מציע, חוקה חדשה ושינוי עמוק וממושך. זו הצעה לדחות עוד ועוד וזה יקח הרבה שנים. לא 60 יום.

מצד הקואליציה יש סימנים וניצנים לנכונות לפשרה אצל יריב לוין ורוטמן, כאשר ביבי, ספק מנוטרל ע"י היועמ"שית וספק לא רוצה מספיק או מטורפד ע"י לוין. בעיתוי אומלל הוא "בורח" לרומא ובכלל הוא מתנהל כאילו כל הרעש וההמולה הם לא באחריותו. במידה וימשיך כך בסוף יגיע לנבצרות מנטלית, לא רק בשל ניגוד אינטרסים, שגם לפי חוק הנבצרות החדש הוא עלול להיות כלול בזה. נכון להיום הממשלה הנוכחית מתפקדת נורא, אכזבה ימנית מלא מלא, והגדיל בן גביר שפיטר את מפקד מחוז ת"א בעיתוי ובצורה לא נאותה. הפיגוע בת"א רק הראה עד כמה המהלך מופרך.

באווירה הציבורית הנוראה דרושה פעולה מידית של סם הרגעה חזק, שלפחות יוריד את מפלס המתיחות, ויפחית את האחוז ה"נורמלי" בים המפגינים והסרבנים למיניהם. כל הרגעה ולו גם חלקית, חשובה מאוד, כי ההסלמה מסוכנת מאוד, ועלולה להגיע לנקודת אל חזור.

עדיין יש תיקווה שההצפה הרגשית הלאומית לא תהיה לשווא, תחדד את ראיית הקצוות ותאפשר יצירת מתווה לאומי חדש אשר ישקם את המשפחה הלאומית ויאפשר להרגיש יחד כאחים ואחיות. לוואי ונזכה למה שמיכה גודמן מכנה ממשבר להזדמנות, ונייצר הסכמה לטווח ארוך ככל שניתן.

הדרך היחידה כרגע היא פשרה חד צדדית עם מתווה פשרה אשר נראה סביר יחסית . המתווה צריך להיות כזה שיהיה ברור שלא מדובר בדיקטטורה או בהפיכה משטרית, לשמוט הקרקע לפחות ביחס לטיעונים אלו. די אם מתווה כזה יפגוש את אותם מפגינים שפנויים להקשיב ולהיפתח להצעות חדשות, ולהנמיך את מפלס הסערה והחרדה, ולהנמיך את גובה הלהבות. כרגע נראה שההפגנות ימשכו, אבל כל הרגעה לטובה.

הנשיא בנאומו האחרון קרא לפעולה מהירה של פשרה והדברות, וחשוב מאוד לעשות מאמץ לרתום אותו למתווה כזה, למרות שנראה שללא צד שני הוא יתקשה לעשות זאת. ואף על פי כן, הרפורמה תמשיך ותקודם אך ורק לפי מתווה הפשרה ולא לפי תכנית לוין רוטמן המקורית, שכנראה קיצונית מדי ואין מציאות שבה היא תתקבל.

אסור להמשיך יותר את התהליך לפיו שני הצדדים מחפשים מתווה ניצחון ולא פשרה, קרב פנים מול פנים, קרב אגרוף, עם אקדחים לרקה. חייבים מידית לשחרר ולמתן ולהרגיע, והאחריות היא על הימין והממשלה. גם אם הנשיא יתקשה לתמוך בשל התנגדות הצד השני, הממשלה נדרשת להיות המבוגר האחראי, וליזום מהלך כזה. סביר להניח שהמחאות ימשיכו, אך עם מחאה שאין לה צידוק מלא לפיו מדובר בהפיכה משטרית ודיקטטורה ניתן יהיה להתמודד, ולהוריד את הלהבות בהדרגה.

בהמשך מן הסתם יהיה צורך בהידברות נוספת עם הנשיא או כל גורם משפטי או פוליטי שישתף פעולה, ואין לחשוש מתקדים שממנו יהיה צורך בכרסום ונסיגה נוספת. תמיד ניתן למצוא פרטים נוספים עליהם ניתן להתפשר. בסופו של דבר הכוח העיקרי עדיין נמצא בצד הימין בשל הניצחון בבחירות.