רבבות המפגינים נגד הרפורמה המשפטית, מאמינים באמת ובתמים לתעמולת השמאל המאורגנת, כי מטרת הרפורמה היא לשנות סדרי ממשל ולהפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה, כזו שבה שליט יחיד יוכל להחליט כל דבר שיעלה בדעתו, מבלי שתהיה אפשרות לבטל את החלטתו.
אין ספק שמכונת התעמולה של מתנגדי הרפורמה יעילה הרבה יותר מההסברה הממשלתית שבכלל לא קיימת (ועל כך בהמשך). הם מתקשים להבין שרוב מצביעי הקואליציה הנוכחית דורשים שינויים משמעותיים במערכת המשפט לא בגלל הבעיות האישיות של ביבי ודרעי, אלא מחוסר אמון מוחלט במערכת המשפטית.
לא צריכים להיות חסיד שוטה של יאיר לפיד, כדי לחשוב שתוכנית הרפורמה של לוין את רוטמן היא תוכנית רעהומיותרת. היא לא 'קץ הדמוקרטיה' ולא הרס בית המשפט. סתם תוכנית רעה שלא פותרת את הבעיה העיקרית שבגללה נדרש שינוי משמעותי בבית המשפט: האמון הירוד בבית המשפט העליון. אין לי שמץ של אמון בחלק גדול משופטי בג"ץ, ואם להיות ממוקד יותר – בנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. אין לי אמון ביושרה שלה, אין לי אמון באובייקטיביות שלה, אין לי אמון בהיעדר משוא הפנים שלה, ולא יעזרו כאן חמישים נאומים חוצבי להבות על חשיבותה של מערכת משפט עצמאית ובלתי תלויה. שופטים כמו אסתר חיות, או אחד מקודמיה אהרון ברק, מבקשים לנצל את תפקידם ומעמדם לכפות בכוח על הציבור את השקפת עולמם.
אל מול החרדות הלגיטימיות והמובנות של מתנגדי הרפורמה המפגינים נגדה, חרדות שעם חלקן אני מזדהה לגמרי, יש גם משהו שמפחיד אנשים כמוני: הדיקטטורה של בג"ץ.
השבוע שאל אותי אחד מחברי, מה יקרה אם הרפורמה תעבור ובעוד שנתיים תקום ממשלה שתחליט באופן שרירותי לסגור את כל בתי הכנסת בשבת. אם לא היה בית משפט חזק עצמאי ובלתי תלוי, מי יורה לממשלה מטורפת שכזאת שזה לא יעלה על הדעת?
שאלה מצויינת. נזכיר רק שגם התוכנית של ח"כ שמחה רוטמן, מאפשרת לרוב של תריסר מתוך הרכב מורכב של 15 שופטים לפסול חוק של הכנסת. אם בעוד שנתיים, כמו שמנבא החבר שלי, תקום ממשלה שתחליט לסגור את כל בתי הכנסת בשבת, יימצא רוב של תריסר שופטים שיפסלו את החוק הזה. בדיוק כמו שאותו רוב בדיוק יפסול חוק, שגם אני כמובן אתנגד לו בכל כוחי, שיחייב את כל אזרחי ישראל ללכת לבית כנסת בשבת. (אם ייקבע שפסילת חוק תיעשה רק ברוב של תריסר שופטים מתוך 15, אין צורך בפיסקת התגברות. וגם אם כן, אז ברוב גדול של 65 ח"כים או 70).
החשש הוא הפוך – וזהו חשש אמיתי של כל אחד ואחד מתומכי הרפורמה הנוכחית: מה יהיה אם בג"ץ יחליט יום אחד שאסור למדינה לממן בתי כנסת שיש בהם הפרדה מגדרית של עזרת גברים ועזרת נשים? מי אז יגן עלינו מהחלטה כזו של בג"ץ?
נשמע מופרך? זה תרחיש יותר מציאותי מכל תרחישי ההפחדה של מתנגדי הרפורמה. בג"ץ כבר קיבל החלטות דומות בנושא הופעות בהפרדה מגדרית בין גברים ונשים. באוגוסט 2019 עתרה עמותת שדולת הנשים בישראל לבית המשפט המחוזי בנצרת, כנגד קיום הופעה של הזמר מוטי שטיינמץ בעפולה עבור הציבור החרדי ובמימון ציבורי, שהמארגנים תכננו לקיימו בהפרדה מגדרית. השופט יונתן אברהם קיבל את העתירה והורה לעירייה "למנוע כל ניסיון שנועד לבצע הפרדה מגדרית, לסכל כל ניסיון להציב שלטים המורים על הפרדה כאמור או מחסומים או אמצעי כריזה וכיוצא בזה, ולערב את משטרת ישראל הנוכחת במקום בכל מקרה שגורם כלשהו ינסה לבצע הפרדה כאמור". בעקבות כך נאלץ מוטי שטיינמץ, שאינו מופיע בפני קהל מעורב, לבטל את הופעתו. בג"ץ בעצם כפה על משתתפי המופע את השקפת עולמו החילונית.
מי ערב לנו שזה לא יגיע בעתיד גם לבתי כנסת, אם לבג"ץ ייכנסו עוד ועוד שופטים חילונים-ליברלים לפי השקפתם? מי אז יגן עלינו מפני בג"ץ?
ועוד דוגמה: מה יקרה אם בג"ץ יקבל יום אחד עתירה של מתנגדים לברית מילה, ויפסוק כי ברית מילה יבוצע רק בהרדמה מלאה בבית חולים בידי רופא מוסמך, ויאסור קיום של בריתות באולמות שיבוצעו בידי מוהלים שאינם רופאים?
נשמע מופרך? בישראל קיימים מספר ארגונים פרטיים הפועלים להפצת מידע בנושא ולהסדרת עיסוק המילה בחוק.בולט בהם ארגון קה"ל, קבוצת הורים לתינוקות שלמים, ארגון אשר הוקם כתמיכה להורים אשר בחרו לא למול את בנם והפך עם השנים למרכז להורים מתלבטים. כל עוד הנושא לא מעוגן בחוק ונתון להחלטה של כל אדם, אין שום מניעה וכל אחד יכול למול את בנו כרצונו – ורוב אזרחי ישראל אכן עושים כך. אבל מה יהיה אם יום אחד בג"ץ יחליט להתערב בצורה שתיארתי כאן. מי במקרה כזה יגן עלינו מפני בג"ץ?
הטור המלא מתפרסם השבת בשבועון ׳מצב הרוח׳