'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר'. תמוה מה מוסיפות שלש המילים הראשונות? לכאורה, די אם היה כתוב 'וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד', או 'וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר'?
אלא אמרו בתורת-כהנים שבשלשה מקומות קדמה קריאה לדבור, בסנה, בהר סיני, ובאוהל מועד. בסנה נקרא משה לעמוד בראש צאנו של בורא-עולם ולהוציאם ממצרים להציל את צאן מרעיתו אשר לא פעם בוער כאש פעמים תבערה פנימית בין פלגיו ופעמים שהאש ניצתת על ידי אויביו, אך מובטח הא שתמיד ישרוד כסנה שאיננו אוכל. בפעם השנייה, בסיני כשנקרא משה להיכנס אל עב הענן לקבל את התורה, ובפעם השלישית בפרשתנו עת נקרא להיכנס אל קודש הקודשים, ובכך להעלות במדרגה את צאן מרעיתו של הבורא אשר מעל ארון העדות, מבין הכרובים כשה' מדבר עם איש האלוקים, מנהיגם של ישראל.
אולם דומה כי ניתן לומר שבפסוק זה טמון עוד פן חשוב ביותר, והוא, המציאות החדשה שבה השכינה שורה בישראל באהל-מועד, מציאות שהחלה עם הקמת המשכן. מציאות זו מהווה חלק אינטגרלי ומהותי של ספר הגאולה, שהחל ביציאתנו מעבדות לחרות, המשכה בקבלת התורה ושיאה בהשכנת השכינה באהל מועד, עד השכנת השכינה בבית עולמים, בירושלים עיר-הקודש כשעם ישראל יושב בארצו תחת גפנו ותחת תאנתו. וכל זאת לשם מה? אומר המדרש: 'כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' - תכלית בריאת העולם הזה והשתלשלות כל העולמות כולם הינן – כדי שהעולם התחתון הזה ייהפך להיות דירה לה' יתברך, מקום בו הקב"ה... נמצא ומתגלה בקולות רבים. כך מסביר האדמו"ר הזקן את המדרש הזה. לשם כך נבנה המשכן, ובו גם תכלית גאולתם של ישראל - 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם'.
לא זו אף זו, מאז, לא זזה שכינה מישראל, והיא עמהם בכל מסעותיהם כפי שקראנו בסוף ספר שמות, -'כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם'.. ואף בכל מקום שגלו, אומר המכילתא דרבי-ישמעאל, שכינה עמהם. גלו למצרים - שכינה עמהם... גלו לבבל - שכינה עמהם... גלו לעילם - שכינה עמהם... גלו לאדום - שכינה עמהם וכשעתידים לחזור שכינה חוזרת עמהם שנאמר: ' וְשָׁב ה' אֱ-לֹקיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים', לא נאמר 'והשיב' אלא 'ושב', היינו אף השכינה שבה עמהם.
אך איש האלוקים משה רבנו, למרות שהיה עסוק כל כולו במלאכת המשכן, בהקמתו ובפירוקו מספר פעמים, ברגע שירד הענן וכסה את אהל מועד, לא יכול היה משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן כי כבוד ה' מלא את המשכן. אומר החזקוני, שוכן היה הענן תחילה על כל האהל, ואחר כך היה מסתלק הענן מתוך האהל ושוכן על ארון העדות, ככתוב 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת'. כך גם היה לימים בבית העולמים שהקים שלמה המלך. גם בו, 'לֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה''. אך הרמב"ן מציין, שדומה הדבר לסיטואציה שהייתה למשה בהר סיני, 'וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱ-לֹקים'. אומר רש"י במקום, ערפל הוא עב הענן, שאמר לו הקב"ה: 'הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן'. גם בהר סיני וגם עם סיום הקמת המשכן, נצטווה משה לבוא אל תוך הענן.
דומה כי משה רבנו חשש, שהרי בפעם הראשונה, בסנה כשקראו א-לוקים, היה לבדו, אבל בפעם השנייה, כשנקרא אל הקודש, היה זה בהר-סיני כשכל העם סביב ההר, וכשניגש אל הערפל, אירעה בבני-ישראל נפילה רוחנית קשה בגלל היעדרותו, עד שהעם עשו להם פסל מסכה, וכיצד יהיה עתה בטוח שהמחזה הכואב הזה לא יחזור על עצמו בכניסתו עתה אל תוך הענן? אמנם אז נשא משה תפילה ואף הוסיף, אם אין הקב"ה סולח, 'מחני נא מספרך אשר כתבת'. התפילה הועילה, והעם ניצל, אך מי יערוב שלא יקרה הדבר שוב. ואכן, משה מתמהמה ומפחד לעזוב ולו לרגע את צאן מרעיתו, 'וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן' ... עד מתי? עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו קורא לו בראשית פרשתנו: 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה', משה משה, אל דאגה, קורא אני לך להיכנס אל הקודש פנימה, אל תירא ואל תחת. אולי זו סיבה נוספת לאמירת 'חזק חזק ונתחזק' בין שתי הפרשיות.
יש ואדם נכנס לערפל ומתקשה להחליט, יש ועם שלם, או חציו, נכנס אל תוך הענן, כשתִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם' עד כדי כך שיש מבניה האחוזים ב'בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל-מָתְנַיִם', ויש אף נשיאים השוגים, כדברי הכתוב בפרשתנו 'אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא'. או אז על האדם כמו על האומה, וכמו גם על נשיאה, להטות אוזן כאפרכסת, לחדד את השמיעה וכך לשמוע את קריאת ה', את אותו 'ויקרא', ומתוך תמימות וללא נגיעות, לחוש מהו רצון ה', דוגמת רצון ה' הנגלה על ידי רבה הראשון של מדינת ישראל, מרן הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל, בספרו על התחיקה לישראל עם קום המדינה. וד"ל.
יש ורצון ה' נגלה על ידי מצוות התורה, אך יש והוא נגלה מפסוקי התורה, כדוגמת מה שכתב החזון-איש ביורה-דעה קמט, לגבי מצוות כיבוד אב ואם - שמתוך המצווה, יודעים אנו שרצון ה' הוא שההורים יהיו מכובדים על יוצאי חלציהם, למרות שאין זה כתוב. לכן, פוסק רבי יוסף קארו בשו"ע 'איזהו כִּבוד? מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא'. וממשיך ואומר, לא די בכך: 'ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות [מעדנים] והראה לו פנים זעופות נענש עליו'. מוסיף הרמ"א , רבי משה איסרליש: 'וכן להיפך - אם מטחין הבן את אביו ברחיים, וכוונתו לטובה, כדי שינצל אביו מדבר קשה יותר מזה, מדבר על לב אביו [בדברי] פיוסין ומראה לו שכוונתו לטובה, עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים – הרי זה נוחל עולם הבא'! וכדי שנבין מהו רצון ה', ונזכה לשמוע את קריאת ה', את אותו קול קורא ' וַיִּקְרָא ', על האדם ועל האומה, ראשיה ומנהיגיה, לכייל את רצונם עם רצונו יתברך, כפי שהנחונו חכמים בפרקי אבות: 'עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו, [ולשם כך] בטל רצונך מפני רצונו...
כמשה רבנו, הענו מכל אדם אשר על פני האדמה, כדי שהשמיעה תהיה צלולה וברורה ולא נגועה ביוהרה יש לבטל את האנוכיות, כהנחיית הרמב"ן באגרתו לבנו: 'וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת'. וכפי שאומרים חכמינו, האות אל"ף של המילה 'וַיִּקְרָ֖א' הינה זעירא. לפי שמשה, נביאם של ישראל, היה גדול ועניו, ורצה לכתוב 'ויקר', לשון מקרה, כאילו שהקב"ה לא מדבר עמו אלא בחלום, בדרגה הנמוכה של נבואה. אך הקב"ה אומר לו: כתוב 'ויקרא', וכדי להפיס דעתך כתוב באל"ף זעירה. אך אל תכתוב 'ויקר', כי זה לשון מקרה וטומאה כאצל בלעם, נביא אומות-העולם. לימדנו משה לחדד את השמיעה, כי יש וקול ה' בכח ויש וקול ה' שובר ארזים. ובעיקר, קול ה' בהדר, עלינו להדר ולחזר אחר קול ה' הנשמע בקולות רבים.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונ