גלנט, צא ולמד מבן גוריון

השנה 2005 ואני, תלמיד כיתה י"ב, רוצה כמו כל החברים לשרת הכי הרבה ובמקום הכי טוב. משאנור ומחומש, כמה הזוי להיזכר, נסעתי למיונים בחיל האויר.

את ירפ"א א' וירפ"א ב' עברתי בהצלחה, ואז הגיע שלב הריאיון האישי. 'תושב התנחלות אתה. ומה תעשה אם יגידו לך לפנות את אחיך'? כך שאלוני. לרגע היססתי, וגורלי בחיל האויר, חלום ילדותי ונעורי, נחתם באחת.

אין ולא הייתה מעולם תמיכה לסרבנות כמו המופע ההזוי שעשה אתמול יואב גלנט. האדם שאמור להיות כמעט החזק ביותר בישראל, שר הביטחון של המדינה, הפגין חולשה מפחידה אל מול איומי הסרבנות של קומץ טייסים ואנשי יחידות מיוחדות. זה לא שאסור להתנגד או לחשוב אחרת – אבל לנאום רגע לפני ההצבעות, זמן קצר אחרי יציאת השבת, כאשר ראש הממשלה בחו"ל – את החולשה והפחד הזה הרגישו היטב בקפלן, ולא רק שם – גם בלבנון, במצרים, בירדן, בשכם ובחברון הרגישו את גלי ההדף מצוין. בן גוריון לא היסס לפטר גנרלים שבוע לפני הקמת המדינה, באמצע מוראות מלחמת העצמאות, משום שהבין שאחדותו של צה"ל ואחדות הפיקוד שווים יותר מכל גנרל, מנוסה, אמיץ או ותיק ככל שיהיה, אבל יואב גלנט מבוהל בשל כמה סרבנים שהבינו היטב את המתכון: אם מינוי של שני שופטים ימניים לעליון זה קץ הדמוקרטיה ועדיף על תקיפה באיראן, כל חקיקה ימנית משמעותית תזכה לאותו יחס ותעבוד באותה השיטה – הטייסים שזוכים ליחס מועדף יאיימו, הממשלה תתקפל, עולם כמנהגו נוהג, וחבל על ניירות ומעטפות הבחירות.

בשבועות האחרונים קיים צה"ל כמה תרגילים בהשתתפות אנשי מילואים רבים. ההתייצבות הייתה רגילה. אגב, כבר שנים שיש בעיה בשיעור המתייצבים למילואים, ואין לזה שום קשר למהפכה כזו או אחרת. טייסים בחיל האויר מספרים כי הטיסות מתבצעות כסדרן, וכי רק כמה אנשי מילואים קולניים הקפיאו את פעילותם, באקט שלא משפיע באופן יוצא דופן על פעילות הטייסת. כעת, עם הצהרתו המסוכנת של שר הביטחון, אינני יודע מה יקרה בהמשך.

בשבועות האחרונים רבים קראו להדברות, להקשבה, גם אני הקטן חשבתי ועדיין חושב כך. אבל כניעה ספציפית לאנשים סרבנים שאלימותם אומנותם, שעשו את צה"ל ואת שירות המילואים כקרדום לחפור בו, היא סכנה ביטחונית מאין כמוה למדינת ישראל. הייתי בהלם כשמצמצו בהתחלה כשזה התחיל, כעת אינני יודע את נפשי. אינני רואה דרך שגלנט יתעורר על עצמו ויעצור את סחף הסרבנות, הנזק כבר נעשה. את הראשונים היה צריך להדיח וכעת נראה שמאוחר. מכל מקום, עצירת ההצבעות השבוע תהיה שגיאה קשה, שבינה לבין כישלון בפעולה צבאית מורכבת בשל חייל חושש שסרב לצאת לקרב ברגע האמת אין ולו דבר. הסרבנים הפרו את החוזה החשוב ביותר בין אזרח לבין מדינתו, ושר הביטחון חתם על הפרת החוזה בשתי ידיים. הפיתרון אחד ויחיד: להצביע השבוע.

דבר אחד ברור - אסור לו לימין בשום אופן ליפול לבור. התשובה שלנו אחת וברורה – יותר מילואים, יותר קרבי, יותר ממלכתי. כשם שאהבתינו לארץ ישראל לא עומדת בתנאי, כך אהבתנו למדינה הזו. וכשם שאני הקטן, דקה לאחר ההתנתקות השארתי את הכעס והעלבון מאחורה והתגייסתי בשמחה לשירות קרבי, כך נעשה גם היום ובכל מצב. גם אם הצד השני ינצח בסיבוב הזה בשל איומי הסרבנות ויהיה זה אסון ובכייה לדורות, אנחנו נמשיך בדרך הנתינה, מסירות הנפש והאהבה לצה"ל שלנו – ללא תנאי, ללא גבול, וסופה של האמת לנצח.