פרופ' הרב יצחק כהן
פרופ' הרב יצחק כהןצילום: ערוץ 7

בני ישראל נצטוו לצאת ממצרים בחיפזון, בבהלה ובמהירות. לא ברור למה. מדוע היו צריכים בני ישראל לאכול את קרבן הפסח כשהם חגורים, נעליהם ברגליהם ומקלם בידם, בבהלה ובמהירות.

האם לא נכון יותר לאכול את קרבן הפסח במתינות ולאחריו להתארגן ולצאת? שנית, אם אין ברירה אלא לצאת בדרך לא מוצלחת זו, מדוע צריך להנציחה לדורות ולהזכירה באמצעות המצה – "שבעת ימים תאכל עליו מצות כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים".

האם לא היה נכון יותר להזכיר את היד הגדולה שהוציאתנו ממצרים? שלישית, לפי רוב המפרשים בני ישראל יצאו רק בבוקר ולא בחצות הליל, אם כך מה תכלית החיפזון והבהילות? ומדוע להנציח משהו שלא באמת קרה?

שמעתי מפי הרב שניאור אשכנזי בשם בעל התניא, כי כדי להצליח לצאת ממצרים יש לפעול בבריחה, בחיפזון ואפילו בהיסטריה. אם היציאה היתה במתינות ובמחשבה שניה לא בטוח שהיו רוצים לצאת. לפני כל שינוי שאדם רוצה לעשות בחיים, הוא נתקל בחלקים המכבידים עליו ומונעים מלעשותו. יש בו קולות שהתרגלו למוכר ולידוע והם חוששים מהלא מוכר.

יש כוחות שמשתקים את השינוי המתבקש ומסבירים לאדם למה השינוי לא יעשה טוב בהכרח. כל יציאה מכלא מלווה בחששות גדולים. לא בכדי נאמר 'וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים'. רק חמישית מהעם יצא. הרוב המוחלט לא רצה לצאת. פתאום אדם נזכר כי במציאותו הנוכחית יש גם דברים טובים ואולי במדבר יהיה גרוע יותר. התורה מלמדת אותנו כי לעיתים יש לעשות את השינוי במהירות ובחיפזון. אם נחכה להבשיל עם השינוי – הוא כבר לא ייעשה.

אתן דוגמא מחיינו, אדם צופה בטלוויזיה במשך שעתיים שלוש. בסופן מרגיש שזמנו התכלה לשווא, הוא לא הספיק לעשות דברים חשובים אחרים, לא התפנה לבני משפחתו, שלא לדבר על תחושתו כשהוא צופה בדברים מקולקלים. האדם מתמלא תחושת חידלון וריקנות. הוא מרגיש שחייב שינוי. אך השינוי 'גדול עליו'. מה הפתרון? את השינוי צריך לעשות בבהילות ובחיפזון. בהיסטריה ממש. לקום ולהוציא כעת את הטלויזיה מהבית (אם זה קשה - אז בשלב ראשון להוציאה למחסן☺). אם הוא יאמר לעצמו נהרהר בכך מחר, השינוי כבר לא יקרה. יקומו קולות משתקים ויאמרו שיש גם דברים טובים בטלוויזיה כמו חדשות וסרטי טבע☺. כשם שהחיפזון מהשטן, כך לעיתים גם המתינות מהשטן. את ההחלטות הקשות של שינוי ההרגלים צריך לקבל בחיפזון ובבהילות.

דוגמא נוספת, נשקלנו וראינו שאנו נושאים קילוגרמים עודפים. חייבים שינוי. לעיתים השינוי יצליח רק אם הוא ייעשה כעת בפזיזות ובחיפזון. נירשם עכשיו לחדר כושר. נתקשר כעת עם קבוצות ריצה. נצא עכשיו לפעילות ספורטיבית. נוציא עכשיו את המתוקים מהבית. את הדיאטה שאנו מתכננים כבר כמה שנים נתחיל עכשיו בבהלה ובפזיזות. אם נמשיך להרהר ולומר לעצמנו את השינוי נתחיל מחר - הוא לא יבוא. המתינות היא לעיתים עצת היצר.

הדברים נכונים לא רק ב'סור מרע' אלא גם ב'עשה טוב'. לעיתים אנו משתתפים באירוע מרגש – למשל סיום הש"ס, או אירוע של נתינה יוצאת דופן, ונושאת אותנו רוח גבוהה לדבוק בעניין. יש לקבל החלטה כעת בפזיזות ובחיפזון. לא להתחיל לבחון כיצד השינוי יסתדר לנו בלוח הזמנים, וכיצד יתקבל בסביבתנו. לעיתים עודף שיקול דעת מונע עשיה חיובית.

אם אי אפשר לעשות מעשה כעת בבהילות ובחיפזון אציע להשתמש במכשיר הנדר. לנדור כעת כי בפרק זמן הקרוב האפשרי אתחיל את השינוי. כך חייבנו את עצמנו ואנו אנוסים על פי הדיבור☺. עצה שניה, נאמר לעצמנו שהשינוי הפזיז הוא רק ליום אחד. ומחר נקבל זאת שוב ליום הבא, עד שנרגיל את המוח לשינוי. זה ייקח כמה ימים, אך לרוב זה יצליח. לולא החיפזון מי יודע אם אבותינו היו יוצאים ממצרים.

הכותב הוא הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים, ומרצה במרכז אקדמי לב