לכאורה תמוה מדוע בין שתי פרשיות העוסקות באירוע הקשה שאירע באותו יום השמיני, בו נחנך המשכן, מות שני בני אהרון, נמצאות פרשות השבוע, תזריע-מצורע.
השנה, הן אף נקראות בין יום השואה לימי הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה ויום העצמאות. אם נעמיק מעט, נראה שבכל הפרשיות הללו, מככב שוב ושוב היום השמיני. בפרשת שמיני, שקראנו בשבת שעברה, תזריע-מצורע שנקרא השבת ובפרשה שלאחריהן, אחרי-מות. דומה כי פה נמצא גם הפתרון לתמיהתנו.
'וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי ... ותֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה... וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. ביום השמיני מתו שני בני אהרון. אף פרשתנו פותחת ב'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. ברית המילה נעשה דווקא ביום השמיני, ובפרשת הבאה, ...'אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. חזרה על האירוע הטרגי של מות נדב ואביהוא, בעיצומו של היום השמיני הנשגב בו ירדה שכינה לישראל.
בפרשת לך-לך הקב"ה מצווה את אברהם אבינו על מצות ברית-המילה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר'... 'וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם' ואכן: " וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקים', וכפי שכתוב בפרשתנו, 'וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ'. את הקשר שבין ברית המילה ליום השמיני, מסביר המהר"ל מפראג ואומר כי כל הדברים הקשורים בטבע הם קשורים למספר 'שבע', כי העולם נברא בשבעה ימים והמספר 'שמונה' מסמל את הדברים שמעל הטבע.
אדם נברא עם עורלה ונצטווינו לחתום בגופנו אות ברית קודש, כדי לחבר אותנו לברית בין הבתרים שהקדוש ברוך כרת עם אברהם. חיבור זה על ידי ברית מילה הוא מעל גדר הטבע. אנחנו לוקחים את הגוף הטבעי שנולד עם עורלה ומעלים אותו למדרגה הגבוהה של מעל הטבע, ובמצוות ה' מלים את העורלה.
אך בסוף פרשת וירא מתרחשת עלייה במדרגה של אותו בן שנימול, הלוא היא 'עקדת יצחק'. עקידה המהווה מאז מקור הלימוד של מסירות נפש של העם היהודי, בפוגרומים, באינקוויזיציה בשואה ובמלחמות ישראל, מסירות שאף היא למעלה מן הטבע, ואשר אין בן אנוש היכול להגיע למדרגה גבוהה הימנה, עד כדי כך שאין בריה היכולה לעמוד במחיצתם. 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ', אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית, המשכן, במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.
במלחמת יום כיפור, כשעשינו את דרכנו מספסל הישיבה באוטובוס למלחמה, פתח חברי מוישה יחיאל כהן הי"ד את הרמב"ם והחל להקריא בהלכות מלכים, את הרמב"ם הידוע על חובת כל לוחם היוצא למלחמה, להישען על מקווה ישראל ומושיעו ולדעת שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד וכו'. ועוד הקריא בפנינו את סיום דברי הרמב"ם בהלכה זו, שכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד - מובטח לו שלא ימצא נזק, ולא תגיעהו רעה. ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא...' מוישה כהן הי"ד נפל בק"מ ה- 101 בכביש סואץ קהיר, ביום הפסקת האש, כשחברו אבנר שנהרג מאוחר יותר באימונים מכסהו בשמיכה שמשה לקח עימו במצוות אימו ואשר עתה שימשה אותו כתכריכים.
בשל מה שאירע, הלכה זו הטרידה את מנוחתי, שהרי מוישה הי"ד צדיק היה ונלחם בכל מאודו. זאת, עד שמצאתי מעט מזור בדברי הרבי מלובביץ' לפרשת עקב. לדבריו, מסירות נפש עבור כלל ישראל קודמת ומעולה יותר אף ממסירות נפש על התורה הקדושה. בדבריו מובאים דברי ספר ה"מגיד מישרים" שנכתב בידי מרן רבי יוסף קארו בשם ה'מגיד' - המלאך שהתגלה אליו בהקיץ וגילה לו מסודות התורה. מסופר שם על הבטחה מיוחדת שניתנה למרן הבית יוסף מן השמים. נאמר לו שיזכה להגיע למדרגה הגבוהה ביותר של בן אנוש, ומהי? למסור נפשו על קידוש השם. אך מסיבה מסוימת לא יצא הדבר אל הפועל.
מקשה הרבי מלובביץ', הרי אם מרן הבית-יוסף היה נהרג, חס ושלום, על קידוש השם, לא היינו זוכים לחיבורו המופלא "שולחן-ערוך", ועם ישראל היה מפסיד את החיבור הגדול שממנו יוצאת הוראה לכל בית-ישראל. האמנם המשקל הסגולי של חיבורו הפנומנלי, "שולחן ערוך", אינו עומד כנגד ומעל מסירות נפש ומיתה על קידוש השם?!
משיב האדמו"ר מלובביץ': מעלת מסירות נפש על קידוש השם, היא למעלה מכל לימוד תורה והוראה לרבים, וגדולה היא אפילו מכתיבת חיבור מופלא כמו ה"שולחן ערוך", כי כשאדם מישראל נהרג על קידוש השם, זו מסירות נפש על עצם היותו יהודי, ויהודי הוא 'חלק אלו-ה ממעל' - הוא בחינת אחד עם הקב"ה ממש, יותר מאשר התאחדות התורה עם הקב"ה. אמנם 'ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא - חד הם' , ישראל, התורה והקב"ה – אחד המה, (על פי זוהר ח"ג עג ע"א), אך הקשר של ישראל עם הקדוש-ברוך-הוא עולה על הקשר של התורה עם הקדוש-ברוך-הוא.
ועוד הוסיף וכתב שלמרות גודל המעלה של חיבור ה"שולחן ערוך", הצטער מחברו רבי יוסף קארו ושאל, למה לא זכה למסור נפשו על קידוש השם - אף על פי שכאמור אילו היה מוסר נפשו על קידוש השם, לא היה יכול לחבר כלל את ה"שולחן ערוך".
ואכן כך גם עולה גם מדברי חכמים בבראשית רבתי בפרשת ויצא: שאל זקן אחד את אליהו [הנביא]: שני דברים יש בלבבי, ואני אוהבן אהבה גמורה: תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהן קודם לחברו, תורה או ישראל? אמר לו: בני, דרכן של בני אדם לומר, תורה קדמה לכל, שנאמר: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח', כב'), אבל אני ה', אומר: ישראל קדמו לכל, שנאמר: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיה ב', ג').
בראשית הפרשה זוכה אישה לפרי בטן אחר הריון ממושך, ומשנולד הבן יש למול אותו ביום השמיני, ללמדך שהוא נכנס בבריתו של אברהם אבינו, בה אומרים את הפסוק, 'וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי ולמה אומר הנביא יחזקאל פעמיים 'וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי', זאת לימדנו הרב יהודה עמיטל זצ"ל כשביקר אותנו במצרים בשלהי מלחמת יום כיפור. למה? כי תחילה, האוזן מסרבת לשמוע זאת, אך דווקא מכוח ברית-קודש זו, קדושים המוסרים נפשם על קידוש השם, זוכים להגיע למדרגה אליה הגיעו נדב ואביהוא, בני אהרן ביום השמיני, במותם לפני ה'. כי היה זה ביום הנשגב והנורא, יום חנוכת המשכן.
יום שכולו היה מעל הטבע, כי בו שרתה לראשונה שכינה בישראל, כהמשך ישיר לברית בין הבתרים שכרת בורא עולם עם אברהם אבינו, לברית המילה ולברית עקידת יצחק בנו על גבי המזבח. 'וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ' - חייו הנצחיים של עם ישראל הינם בזכות אותם דמים של המוסרים נפשם על קדושת השם, העם והארץ. בזכותם מתקיימת האומה הישראלית לנצח, שעה שרבות וגדולות הימנה נעלמו כלא היו.
אנו אומרים שלש פעמים ביום - 'רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ובתפילתם...ואשי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון'. והרי בית המקדש חרב? אלא אומרים בעלי התוספות במנחות קי, שמאז שחרב בית-המקדש המלאך מיכאל, הוא הכהן הגדול של בית המקדש של מעלה, והוא מקריב בכל יום על גבי המזבח של מעלה את נשמותיהם של אותם צדיקים, הם הם אנשי ישראל, המצילים את עמנו ואת ערי אלוקינו.
יהיו נא הדברים לזכר כל אותם קדושים שמסרו נפשם על קידוש ה' במלחמות ישראל, וכקרבן לשון קירבה, זכו להתקרב ולהגיע לאותה מדרגה נעלה של קירבה לכיסא הכבוד, וכנחמה פורתא למשפחות השכולות ובפרט לאימהות שזכו לפרי בטן, אף מלו אותו ביום השמיני, אך נפרדו ממנו בהיותו עלם חמודות, בכאב ובצער שהם מעל הטבע.
אומר משה אל אלעזר ואיתמר , אחי בני אהרון הנותרים, עליכם להמשיך מיד בסדר העבודה ללא כל עצירה, 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה' וְאִכְלוּהָ...', הגם שאתם אוננים בגלל מות אחיכם, עליכם להמשיך לאלתר במלאכה. לימדנו הכתוב, על הנותרים להמשיך ביתר שאת וביתר עוז בתקומת עם ישראל בארצו, וזאת מתוך אחדות ומבלי לדבר סרה ולשון-הרע לא על שום בית בארץ-ישראל ובוודאי לא על יושביה, כמצווה בפרשת מצורע.
יהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה וישמע בכל בית ישראל קול ששון וקול שמח על עצמאותנו ופדות נפשנו אותם נחגוג ביום עצמאותנו אחר אלפיים שנות גלותנו מתוך אחדות האומה כולה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל