הזמן לשָלום אֲמִתִּי פְּנִימִי וְעַכְשָיו

ביום הזיכרון תשנ"ב כתב אחי סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד שיר בשם: מחשבות ליום הזיכרון. את השיר כתב מאיר הי"ד כשהי תלמיד כיתה י"ב בישיבה התיכונית "נתיב מאיר".

המחשבות על הנופלים העסיקו אותו רבות. הדבר בא לידי ביטוי בחלק גדול משיריו המופלאים שכתב לעצמו, ונמצאו לאחר מותו. חלק מהם קיבצנו לספר השירים "נופי גן עדן" שיצא אחרי מותו. הרמטכ"ל רא"ל אמנון ליפקין שחק ז"ל בחר לקרוא את השיר שנה לאחר נפילתו בעזרת הזכרון המרכזית בכיכר רבין.

את השיר סיים מאיר הי"ד בשלש שורות:

אוּלַי בֶּאֱמֶת (שוֹאֲלִים לְוַדַּאי אֵלֶּה שֶנָּפְלוּ)

הִגִּיעַ הַזְּמַן אַחֲרֵי 44 שָנָה

לְשָלוֺם אֲמִתִּי פְּנִימִי וְעַכְשָיו.

מצד אחד ניתן ללמוד על כך שגם לפני 30 שנה נדרשנו להשקיע באחדות העם. אולם נדמה שהיום יותר מתמיד. אין דבר יותר מנוגד למעמד ההוקרה וההצדעה לזכרון הנופלים ממה שמתרחש כעת לנגד עיננו.

יום הזיכרון אינו יום אבל פרטי של משפחות הנופלים. הוא יום קדוש של זכרון לאומי ממלכתי שבו האומה הריבונית מתייחדת עם נופליה, שקרבנם, היקר מכל, אפשר את קיומה. זהו יום הצדעה והוקרה לקרבנם ולמחיר שהם שילמו כדי שאנו נוכל להמשיך להתקיים, בלי לבדוק מה היתה דעתם הפוליטית ולאיזה מגזר הם השתייכו.

על כן ביום קדוש זה מתקיימים טכסים ממלכתיים ותפילות בבתי העלמין הצבאיים, שבהם משתתפים הנציגים הנבחרים של הכנסת והממשלה המייצגים המדינה, המשלחת את צה"ל לקרב. אלה שנבחרו לייצגה.

יום הזכרון לחללי צה"ל אמור להיות יום מאחד. יום של עמידה משותפת אל מול הקברים האחידים של מסדר הנופלים, של חיילים מכל חלקי החברה הישראלית, שיצאו לקרב לאותה משימה משותפת, כאיש אחד, כתף אל כתף, באותו צוות בטנק, ברעות ואחוות לוחמים. הם לא בדקו מה האם מונחת כיפה מתחת לקסדה, ולא בחנו כליות ולב לבחון את העמדות הפוליטיות שבלבבות. הם יצאו יחד למשימה שהממשלה הריבונית, שמייצגת את העם שלחה אותם. בין אם הם הסכימו לה ובין אם לאו. אחי מאיר הי"ד התנגד בכל נפשו להסכמי אוסלו. וגם כתב על כך בשיריו.

הפלוגה מגבעתי בה שרת, אבטחה את כפר דרום שבגוש קטיף. אולם על פי הסכמי אוסלו, בצורה לא הגיונית מבחינה צבאית, השטח שלצד הכביש המוביל לכפר דרום נמסר לרשות הפלשתינית. לצה"ל לא היתה אפשרות לפעול בו באופן חופשי למניעת טרור. בימים שלפני הפיגוע אחי מאיר הי"ד התריע על כך שהם רואים שמתקיימת באזור פעילות חשודה, אולם לא אפשרו להם לסרוק את השטח. זה לא הציף לרגע מחשבה בלבו ולב חבריו שלרגל המצב הלא הגיוני הם יסרבו פקודה, ויתחמקו ממשימותיהם. לבסוף רכב תופת נהוג בידי מחבל מתאבד מהגא"פ נצמד לאוטובוס שבו הם נסעו לכפר דרום ופוצץ את עצמו על האוטובוס. איתו נהרגו עוד חיילים מהפלוגה חיילת נוספת ועוד רבים נפצעו.

השנה, מתקיים ויכוח פוליטי חריף. במדינה דמוקרטית מותר להפגין במגבלות החוק. ולהשתמש בכלים מכלים שונים כדי להביע מחאה פוליטית. אולם יש מרחבים מקודשים שאסור שהפוליטיקה תיגע בהם. אסור להשתמש בצה"ל בסרבנות ובהמרדה של יחידותיו ככלי לחץ בויכוח הפוליטי, ואסור להשתמש בנופלים ובמורשת הקרב ככלי בויכוח הפוליטי, ולא לנכס את היחידות והנופלים לצד אחד של הויכוח. ולא לגייס לשם את משפחות השכול. אולם בויכוח הנוכחי נחצו מזמן כל הקוים האדומים.

לקראת יום הזיכרון הקרוב ישנה יוזמה של בעלי דעה פוליטית שמבקשת להשתמש בשכול כדי ליצור דלגיטימציה לממשלה הנבחרת בצורה דמוקרטית כחוק, ע"י הרחקתה מלהיות המייצגת של המדינה במעמד הממלכתי המקודש הזה. ומאיימים שאם מבוקשם לא יענה הם יחללו את קדושת הטכסים. אלו, מגובים במערכת יח"ץ, מתיימרים לייצג כביכול את דעתה של משפחת השכול, ולייצר פילוג בדבר המאחד והקדוש של השכול.

הפוליטיזציה של השכול יוצרת זילות של הערך המקודש והמאחד היקר הזה!

צריך לעצור את זה. ומוטב שעה אחת קודם. אנו עלולים למצוא את עצמנו חלילה תוך זמן קצר במצב שיתחילו למיין את הנופלים לפי מי שהוא או משפחתו 'בעד' ה'רפורמה' או 'נגד' ובעלי הדעה ש'בעד' יפסיקו לבוא לאזכרה של חבר לנשק שהוא או משפחתו בדעה ש'נגד'?! והפוך?! או שיסרבו חלילה לקבור חלל ליד מי שדעתו שונה, לאן נגיע!!!

אוּלַי בֶּאֱמֶת (שוֹאֲלִים לְוַדַּאי אֵלֶּה שֶנָּפְלוּ) הִגִּיעַ הַזְּמַן ... לְשָלוֺם אֲמִתִּי פְּנִימִי וְעַכְשָיו.

הרב אליעזר שנוולד ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל מודיעין' ואל"מ במיל'