על גבה של ילדה

יצאנו מהדיון בבית המשפט המחוזי, ודמעות עמדו בעיניה של אחת האימהות, שפנתה אלי ואמרה לי אני ממש פגועה.

אני ממש קלטתי את הילדה הזאת בארץ, בחברה, הבן שלי לימד אותה עברית כמובן כבן... היא פשוט ניצלה את הבן שלי ואותי. איזה משבר הבן שלי עובר עכשיו.

על אף האכזבה הקשה אף אחד מהורי התלמידים הפגועים לא חשב לחשוף את התלמידה מגבעת שמואל כפי שעשתה זאת אמה. מה קרה? מדוע החליטה הגב' מינדי לוין לחשוף את עצמה ובפועל לחשוף גם את בתה בכתבת יח"ץ בערוץ כאן? על פניו נראה שמי שעומד מאחורי הסיבוב התקשורתי הזה הוא לא אחר מאשר מנכ"ל חברותא נתנאל שלר, שההתחייבות להעביר את הילדה בשנת הלימודים הבאה לבית ספר אחר לא מצאה חן בעיניו ובעיני חבריו. בכתבה רגשית ומעושה זו נראה שנפתחת מערכה על גבה של הילדה, כדי לחזור מההסכמה להעביר אותה לבית ספר אחר.

הבחירה של הגב' לוין לחשוף את עצמה ולנהל מאבק ציבורי יחד עם ארגונים שונים ובראשם חברותא, גם במחיר חשיפת ילדתה, תוך האשמת ההורים עליהם היא כפתה את עמדותיה ותפיסת עולמה מחייבת תגובה ציבורית. תגובה זו היא לא רק הגנה על ההורים שקולם לא נשמע, והם אף הוצגו בכתבה באור שלילי, אלא גם חובה מוסרית כלפי הורי תלמידים רבים שמופקרים בידי מערכת שאבדה את דרכה.

הגב' לוין טוענת שבגיל 3.5 בתה אמרה שהיא יודעת שהיא בן והציגה זאת כנקודת השינוי בה החל התהליך. שפת הגוף של לוין כאשר היא אומרת "זאת האמת" ומסתירה ביד את פיה מלמדת את מה שכל מי שהיה מעורב קצת בפרשה יודע. זו לא "האמת" בהא הידיעה. זה אולי סיפור נכון אבל את האמת המלאה פרסמה הגב' לוין בפוסטים גלויים, עוד בזמן ההריון.

כאשר חוותה הפלה של התאום הבן של ילדתה, היא החלה לפתח סימני דיכאון ולא צריך להיות פסיכולוג בשביל לראות כיצד כל זה הוביל אותה לאבל על הבן שנפל, וניסיון למצוא לו תחליף בבת שכבר בגיל שנתיים הולבשה מידי פעם כבן. מבלי לדון בשלב זה כיצד נוהגים בילדה שבגיל החביון (לפני ההתפתחות המינית) מבטאת רצון להיות בן, יש סבירות גבוהה מאוד שטיפול נכון באם, היה חוסך לילדה את התחושה שהיא לא במין הנכון לפחות בעיני אמה.

הגב' לוין מספרת בדמעות על חברותיה, שנטשו אותה כאשר גילו את האמת על ילדתה. בכתבת יח"ץ לא שואלים את השאלות הקשות, שאנחנו נשאל. ומה עם תחושת הנבגדות של האימהות שאותן הטעית במשך כל אתם שנים? ומה עם הדמעות של אמהות שילדיהם אבדו את האמון במבוגרים ובמערכת, ובמציאות האובייקטיבית שהם חווים? ומה עם החרדות וההרטבות בלילה ותחושות הבלבול עד כדי אובדנות?

לוין קוראת להורים לנצל את ההזדמנות וללמוד, הם עשו זאת ולו היא הייתה עושה זאת היא הייתה מגלה שהיא בחרה בדרך מסוכנת והרסנית. באגרת שמפרסמים אנשי מקצוע הם מספרים על כך שלמעלה 85% מהילדים שלא מאששים ומעצימים את הדיספוריה המגדרית שלהם, נרפאים מכך לחלוטין בגיל ההתבגרות. זאת לעומת כ-100% שמוסללים לסירוס כימי ופיזי כאשר עושים להם מעבר חברתי. לו הייתה הגב' לוין נוהגת ביושר ומודיעה להורים שהיא רוצה להשתמש בהם כדי לבצע מעבר חברתי לבתה, הם יכלו לבחור האם להיות שותפים לניסוי המפחיד הזה או לא.

אבל היא לא שאלה היא כפתה את הניסוי עליהם ועל ילדיהם. מה חשבה גב' לוין כאשר שלחה את ילדתה לחיות בשקר ולהסתיר את זהותה הביולוגית במשך שנים. האם היא חשבה שדבר זה לא ייחשף? הרי לא ניתן לרמות את כולם כל הזמן. גם אם בגיל החביון הייתה הילדה שורדת את המעמסה הנוראה הזו, הרי מגיע הגיל בו הגוף משתנה, ומה יקרה אז? לאיזה שבר וחורבן מערכות יחסים היא תכננה להכניס את בתה שיום אחד חבריה יגלו שהיא בכלל בת בבית ספר שבו בנים ובנות לומדים בנפרד מכיתה ד', בחברה בה מכבדים את השוני וההבדלים בין המינים ולא מנסים לטשטש אותם.

האם הגב' לוין שיתפה את בתה בכך שהיא בגיל שעדיין היא לא יודעת מה זה להיות בת ומה הבדל בינה לבן? אם היא מתכוונת לתת לבתה בלוקרים והורמונים מעכבי גדילה, כדי לעכב את התפתחותה המינית, ולסרס אותה מבחינה כימית, מדובר באימהות מסכנת. ואם היא מתכוונת לאפשר לה להתפתח באופן טבעי, הרי שהשבר בכיתה ג' הוא כאין וכאפס לעומת השבר שהיא תכננה לילדתה כאשר תגיע לגיל הנערות.

הורי הילדים בבית הספר בגבעת שמואל שנלחמו על הזכות של ילדיהם, שלא להיות שותפים למרמה ולהכחשת המציאות שנכפתה עליהם, בשם אג'נדה רדיקלית ומסוכנת, הוכפשו לכל אורך הדרך, אבל הם פעלו נכון. הם העלו את הסיכוי להציל את ילדיהם מההדבקה החברתית המוכחת של הדיספוריה המגדרית, והם העלו את המודעות של כולנו לסכנות החמורות של אישוש המעבר החברתי ותוצאותיו החמורות בסירוס כימי ופיזי.

דומני שבזכות מאבקם נחשפים יותר ויותר הורים לסכנות מהם מזהירים קבוצת בעלי המקצוע למען שמירה על קטינים מפני התאמה מגדרית. מומלץ לכל הורה להכיר את האגרת שהם פרסמו להורים.

הכותב הוא יו"ר בוחרים במשפחה