עם הרב מאיר כהנא, סא"ל במיל', אב בית הדין באשקלון, חזרנו לימיו כלוחם גדוד 890 של הצנחנים ולתקרית בה נהרגו שניים מחבריו, אלי שפר ואבשלום בשארי הי"ד, בגבול הצפון.
מספר הרב כהנא על האירוע שהתרחש בשנת 88', שנות הנוכחות הצה"לית ברצועת הביטחון בלבנון: "זו הייתה תקרית על גדר הגבול, גדר שהייתה מעט יותר פנימה מהגדר שנמצאת שם היום לתוך רצועת הביטחון, בין מנרה ליפתח".
"הגיעו שלושה מחבלים שמטרתם הייתה לבצע פיגוע הרג או פיגוע מיקוח בקיבוץ יפתח, והחברים בגופם עצרו אותם. האירוע היה מורכב.שני מחבלים חדרו והשלישי לא הספיק לחצות את הגדר. הגיעו למקום שני סיורים שהיו בגזרה, סיור החיילים וסיור של קצין. אלי ואבשלום היו בסיור שהיה מעט דרומה משם וכשהם שמעו על התקרית הם החליטו מיד להתקדם צפונה ולהצטרף לכוח המסתער".
על ההחלטה שקיבל הסיור של אלי ואבשלום, החלטה שאינה מובנת מאליה שכן היו יכולים להישאר בגזרתם ולהותיר את תפעול האירוע בידי הסיורים הצפוניים יותר, משייך הרב כהנא ל"אווירה מיוחדת שבה חיילים עולים לקו וברורה להם מטרת שירותם, לבלום את מי שינסה לפגוע בילדים שלנו. בכל מוצב בתקופת האלוף יוסי פלד הייהת כותרת גדולה 'המטרה: הגנה על יישובי הצפון' וכך חיינו. נסענו בקו וראינו את הישובים, את עמק החולה, עבורי כתלמיד ישיבת קרית שמונה זו הייתה הגנה גם על המרחב הפיזי וגם על המרחב הרוחני".
כשהוא חוזר לאירוע עצמו מספר הרב כהנא כי אם כל חתך בגדר או הפעלת לחץ הפעילה את ההתראה שנועדה להקפיץ את הכוחות, הרי שבמקרה הזה המחבלים חתכו את כבלי האינפורמציה כך שנורות האזהרה הבהבו כולן ובקולו של החמ"ליסט ניתן היה להבין מיידית שמדובר באירוע חמור.
"הגיעו מיד למקום שני רכבי הסיור. ההוראות בגזרה היו שמיד כשמגיעים לחתך בגדר ומזהים עקבות נותנים מכת אש ב-360 מעלות. היה שם הסיור של הקצין, יוסי ברגר, ששבועיים קודם לכן היה בהיתקלות שבה חוסלו שלושה מחבלים בתוך שמונה דקות, היתקלות שבה נהרג יונתן ברנס ז"ל, מי שהיה קשר של המג"ד שלנו, בני גנץ, שהגיע לאירוע, הצטרף לכוח המסתער וכך הקשר שלו נפגע".
אלי ואבשלום הגיעו מיידית מהנקודה הדרומית יותר. המחבלים זיהו שרכב נוסף מגיע והסיטו את האש אליהם. "הם נפגעו מיד. הגשש נפצע ונפל על הנהג והמפקד, חייל מהפלוגה שלנו, ירד מהכלי והשיב אש לבד מול מקורות הירי. הנהג נסע אחורנית כדי לחלץ את כולם במעלה הדרך והוציא את כולם אל מחוץ לטווח האש, והמפקד הצטרף מיד לכוחות הלוחמים האחרים והמשיך את תהליך ההסתערות והמרדף אחרי המחבלים". אלי נהרג מיד, אבשלום פונה לבית החולים ושם נקבע מותו.
הרב כהנא מוסיף ומספר כי האירוע המשיך להתגלגל כאשר מחבל אחד נתפס חי והאחר חוסל מאוחר יותר בהיתקלות עם המסייעת כאשר הוא זרק רימון לעבר רכב סיור והנהג, יוגב, תפס את הרימון וזרק אותו בחזרה לעבר המחבל וכך הציל את חבריו לג'יפ.
המחבל שברח חזרה ללבנון חוסל שנים לאחר מכן בידי כוחות צד"ל, כך נודע לרב כהנא בתקופה מאוחרת יותר, כאשר הוא עצמו כבר היה קצין.
בדבריו מדגיש הרב כהנא את הקשר שנוצר בין חיילי הפלוגה למשפחות הנופלים, משפחת שפר ומשפחת בשארי, שלתחושתו פשוט אימצו אותם אליהם. "כחיילי הפלוגה הפכנו לילדים שלהם והילדים שלנו לנכדים שלהם, והכל בזכות המ"פ שלנו, אבי ברקת, שבימים שלפני הרשתות החברתיות ידע לשמור על דף קשר שעודכן באירועים, בשמחות, באזכרות בחילופי דירות. הם באים לאירועים שלנו ואנחנו לאירועים שלהם, תחושה משפחתית לחלוטין וזה הכי טבעי עבורנו. לכל מקום שאנחנו הולכים התחושה היא שאלי ואבשלום הולכים איתנו".
הרב כהנא וחבריו היו הגיוס הראשון של חיילי הסדר לצנחנים והם פוזרו בכלל המחלקות בפלוגה. "לא הייתה אז מחלקת בייני"ש, היינו עם כולם, חיילי עליית הנוער, חיילי עתודה טכנולוגית וחיילי גיוס מאי, אנשים חמים ומקסימים. הייתה בנו התלהבות והיה בנו חיבור שקשה לתאר אותו".
"זה יצר אצל כולם קומה של מחויבות לעם ישראל ולשליחות הגדולה, קשר שהוא הרבה יותר מקשר של משפחה ממש. אני קורא לחיילים צעירים שאם קורה אצלם אירוע והם איבדו חבר, לבוא למשפחות. זה חלק מאיתנו. גם מי שהגיע למשפחות חודשיים או שנה אחרי, הייתה התחברות מיידית. הם רוצים לשמוע על כל רגע, על כל מפגש, יש צימאון עצום לכל קשר ולכל המשך. יש לי חבר טוב שמתקשר לאימא של חבר שנפל בכל שבוע ביום שישי, ככה במשך שנים, הוא חלק מהמשפחה הזו", אומר הרב כהנא וקורא לא להסס ולהגיע למשפחות, "מה שלא קרה במפגשים הראשונים יכול לקרות בהמשך".
על החשש שמא התקרבות למשפחה תעצים אצלם את הכאב ותחזיר אותן לתחושות הקשות, אומר הרב כהנא כי המציאות הפוכה לחלוטין, והוא מספר: "אימא שלי ז"ל אמרה לי שכשאתה נמצא שם אתה ממשיך את הבן שלהם קצת, הם רואים כאילו הבן שלהם קצת צומח, הוא חי איתם וכשאתה מגיע זה מביא להם עוד פיסת חיים מהבן שלהם. בהתחלה לא הבנתי את זה, אבל פתאום אימא של אלי שפר שלחה לאחד החברים קטע מהעיתון ואמרה שהיא תמיד הייתה שולחת לאלי ועכשיו היא שולחת לנו. תבואו ותהיו איתם שם. זה מחיה ומחזק את כולם, גם את המשפחה וגם אותנו החברים. זה תהליך חי שהולך איתנו עד מאה ועשרים".