אחד מתפקידיה החשובים ביותר של כל ממשלה הוא קידומה של רווחה כלכלית. בתנאים של צמיחה כלכלית מהירה ואבטלה נמוכה, סוגיות כלכליות נוטות להידחק לקרן זווית.
לעומת זאת, בתקופות שבהן כוח הקנייה של הציבור נשחק עקב מחירים מאמירים, לחץ ציבורי עז מופנה כלפי פוליטיקאים. הדרישה המיידית היא "לעשות משהו!", כאשר המשהו המהיר ביותר הוא פיקוח מחירים.
ביטוי לצעדי פיקוח שכאלה אינם חסרים במחוזותינו ולאחרונה הם הולכים ומתרבים. בין אם מדובר במוצרים הנמצאים בקביעות תחת פיקוח כגון לחם, חמאה וביצים, ובין אם מדובר בפיקוח על מחיר החשמל ואף על מחירי הקולה- חלקים בציבור רוצים פיקוח מחירים והפוליטיקאים לא יהססו להביא להם בדיוק את זה.
ואולם ההצעות השונות להתערב במנגנון המחירים ואף לפקח עליו הן פופוליסטיות ומזיקות. חשוב, בהתאם, שנסביר בקצרה מדוע יש להימנע מצעדים אלה. ראשית, חשוב להבין כי מחירים אינם מספרים שרירותיים שניתן סתם-כך לשחק עמם. מחירים הם אינם אלא שערי חליפין משתנים תדיר- תוצאה ספונטנית של אינטרקציות כלכליות מרובות שבמהלכן אנשים מעבירים בעלות על זכויות קניין פרטי למען תועלת הדדית. ככאלה, מחירים לוכדים ומשקפים טעמים והעדפות סובייקטיביות לנוכח מצב שוקי נתון.
מחירים מתמסרים מידע אובייקטיבי חשוב על המציאות. מחסור בחומר גולם מסוים כגון פולי קפה, יתורגם בצורה מהירה ויעילה וללא החלטה מרכזית מודעת, לעליית מחירים במוצרים הרלוונטיים. עליה זו במחירים תוליך, בהתאם לחוק הביקוש, לצניחה בביקושים ולחיפוש צרכני אחר תחליפים. גידול בביקושים לתחליפים יתבטא גם הוא במחירים- מה שישפיע על שלל יצרנים וצרכנים אחרים וכן הלאה.
בצורה זו, מחירים חופשיים מאפשרים את קיומה החלק יחסית של כלכלה רחבת היקף המבוססת על חלוקת עבודה משוכללת. מובן אפוא שכל התערבות שרירותית במנגנון המחירים מעוותת את אמינותו של המידע המועבר, עיוות שעלול לשבש את הפעילות הכלכלית ולפגוע ברווחת הצרכן בין היתר על ידי היווצרותו של מחסור.
זוהי טעות שכיחה לחשוב שהמוכרים או היצרנים הם אלה שקובעים את מחיר השוק. מוכרים ויצרנים רשאים כמובן לדרוש איזה סכום שהם רוצים עבור המוצרים והשירותים שלהם, אך אלה הם הצרכנים, שבהחלטתם לצרוך או להימנע מצריכה, שמחליטים כמה מכספם יוקצה עבור איזה מוצר. מוכרים המנסים להשיג את המחיר הגבוה ביותר עבור סחורתם וקונים המבקשים לשלם את הסכום הנמוך ביותר האפשרי הם אבני היסוד המרכיבים את השוק, לא בעיה שיש לפתור.
חשוב לא פחות, התערבות פוליטית במנגנון המחירים פוגעת בזכויות לקניין פרטי ובחופש החוזים וזורעת חוסר וודאות עסקית. סביבה שבה פוליטיקאים יכולים להתערב בקלות בקביעת מחירים ממניעים פופוליסטיים היא סביבה רעה לעשיית עסקים. בעלי עסקים צריכים לדעת כי ביכולתם להתחרות בחופשיות במסגרת החוק על כספו של הצרכן.
מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים כלכליים ממשיים. ואולם הדרך לטפל בהם אינה עוברת בהתערבות שרירותית במנגנון המחירים. על ממשלת ישראל לגבות את צעדי בנק ישראל בניסיונו לבלום את האינפלציה. עליה, בנוסף, להמשיך בצעדי הליברליזציה הכלכלית של המשק. חשוב אף יותר, עליה להילחם מלחמת חורמה בפשיעה הכלכלית שפשטה בצפון הארץ ודרומה.
כמו כן, אל לה להרפות מהמאבק הסיזיפי ברגולציה מדינתית המוטל על עסקים ואשר מגולגלת לצרכן. לבסוף, עליה לחתור לקיצוצים נרחבים בהוצאה הציבורית. כל שקל שהמדינה לוקחת מן האזרח הוא שקל פחות שניתן לנתבו לצריכה פרטית או השקעה. הדרך לשגשוג כלכלי מצריכה מדיניות ציבורית רצינית, לא צעדים פופוליסטיים של פיקוח על מחירים.
הכותב הינו ד"ר שגיא ברמק, מומחה להיסטוריה אמריקאית במכון ארגמן