סגנית שר האוצר ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) תוקפת באופן חריג את הממשלה שבה היא חברה ומביעה אכזבה מהתגובה הישראלית לירי 104 הרקטות מרצועת עזה לעבר ישראל.
וולדיגר שוחחה עם התושבים שהתמודדו אתמול עם ירי של עשרות רקטות לעבר שדרות וביקרה במרכז החוסן בעיר.
בביקורה אמרה: "חובה עלינו להקשיב ולהבין, לתווך ולהנגיש. כך לא בונים חוסן, לא חוסן נפשי ולא חוסן קהילתי. לא הגיוני שהתושבים הולכים לישון בממ"דים עם 100% מלחמה וקמים בבוקר עם 100% שגרה, כאילו כלום לא קרה. לצערי, אני נותנת לממשלות ישראל, כן, אנחנו ביניהן, ציון נכשל.
''דובר צה"ל מוציא הודעה בבוקר אחרי לילה של אזעקות ומקלטים, 'חוזרים לשגרה'. איזו שגרה? התושבים זועקים. זו לא שגרה. הם אומרים 'אבדה לנו הגאווה, לא סופרים אותנו. אין הזדהות', משפטים שאני שומעת ללא הפסקה.
''ילדים מפוחדים שמרטיבים במיטה, מתבגרים שחווים רגרסיות, מבוגרים שמפתחים פוסט טראומה וכולם נשארים מצולקים לכל החיים. תושבי העוטף גיבורים אבל אסור לנו לקבל אותם כמובן מאליו. הם חייבים להיות חלק מהשיח, הם צריכים להרגיש חלק ממדינת ישראל. חשובים לא פחות מיתר תושבי הארץ''.
לדברי סגנית השר, קולם של התושבים צריך להישמע בעת קבלת ההחלטות ולא לחזור בהינף יד "לשגרה". וולדיגר הוסיפה כי ''אי אפשר להביא תלמידים לבגרות אחרי לילה של רקטות, כהנחתה מלמעלה. זה נשמע למישהו הגיוני? נדרש חשבון נפש גדול ודחוף".
אפרת עמרם שביתה ספג אתמול (ג') את הפגיעה המשמעותית ביותר של ירי הרקטות לעבר שדרות, סיפרה לערוץ 7 על האירוע אותו היא מגדירה כנס של ממש.
היה זה כשתי דקות אחרי שבעלה החנה את הרכב ונכנס לבית יחד עם שתי הבנות ששבו מהמעון. "שלושתם נכנסו יחד, עוד לא הורדנו את הילדה מהעגלה וכבר 'צבע אדום', נכנסנו לממ"ד כולנו ביחד. הספקנו להגיע אליו כי הוא קרוב לכניסה. בדרך כלל אנחנו לא מספיקים כי יש לנו שתי קומות. אם היה מישהו למעלה הוא לא היה מספיק לרדת, ואז אנחנו מבינים שהנפילה היא ממש פה".
"יצאנו ועד עכשיו אנחנו בתוך הטירוף הזה", מספרת אפרת. "הפגיעה ממש בכניסה לבית. הרכב חטף את כל הפגיעה. יש הרבה נזקים בבית ואני מקווה שנטפל בהם בהקדם". בין הנזקים מעבר לפגיעה הקשה ברכב זכוכיות רבות שהתנפצו, מכשירי חשמל שקרסו מאחר וכבל חשמל ראשי נפגע.
"זה נס גדול לגמרי. הכתבים שהיו כאן לא הסכימו לצלם, אבל דגל ישראל שהיה על הרכב נשאר לבן כשכל הרכב שחור. ברוך ה' הילדים התגייסו מהר והתאפסו על עצמם ויחד עם השכנים נתנו כוח אחד לשני. יחד עם זה שאנחנו נותנים כוח אחד לשני במציאות שאותה אנחנו חיים כבר עשרים שנה, בסופו של דבר זו מציאות שאנחנו כבר לא יכולים לחיות בה יותר. בארבע וחצי וחמש עדיין בומים באוויר ובשש בבוקר הודעה שחוזרים לשגרה, קשה לתפוס את זה. בקושי ישנו כל הלילה אם בכלל ולקום לשגרה זה כאילו לא רואים אותנו".
את התגובה הצבאית במהלך הלילה להסלמה מגדירה אפרת כ"לא הייתה תגובה. צריך לשים לזה סוף. לא התפקיד שלי לדעת מה זה הסוף, אבל לגדל ילדים עשרים שנה במציאות שכזו זה פשוט לא נתפס. זה כבר לא סבבים, אלא מציאות של יום יום. צריך לחסל בכירים בעזה ולייצר משילות, נספוג כל דרך שתחזיר את המשילות והביטחון לידיים שלנו".