לאחרונה נתניהו מראה סימני התאוששות גם בסקרים וגם בהתנהלותו, בעקבות ההצלחה היחסית במבצע "מגן וחץ" בעזה. עדיין גלי הביקורת והשנאה כלפיו קשים, אבל מסתמן סיכוי שאולי הוא יצליח לחזור לעצמו ולהנהיג בכיוון הנכון והחיובי.
כרגע המשימה לעבור את מצעד הדגלים ויום ירושלים בשלום. בהמשך נראה שיש לסמן לו יעד חדש ישן וליזום מבצע "מגן וחץ" פוליטי ומדיני. נדרשת כמובן הכנה מדוקדקת, אבל גם כאן נדרשת פתיחה דומה למבצע בעזה. המבצע בעזה נפתח בחיסול ממוקד לראשי הג'יהאד, וגם כאן נדרש מבצע ל"חיסול ממוקד" פוליטי. הכוונה כמובן לא לחיסול כזה, אלא לייבש ולמוסס את המכשולים הפוליטיים. הדרך רצופה קשיים ומכשולים, אבל בהתמדה ותבונה ניתן להסירם.
המטרה הראשונה ראשי המחאה אשר לא שוקטים על השמרים ומחפשים בוקר וערב יעדי מחאה חדשים, חלקם בסגנון מבצעים חצי צבאיים של הסיירות והטייסים למיניהם, וחלקם אזרחיים. כל פעם שהם נחשפים בראיונות מדהים לצפות בשטף השנאה, הארס וההרס הנוטף מלשונם ושפת הגוף. הצפה רגשית שכל מי שעומד מולה לא מעז לומר משהו או חלילה להביע דעה לפני שיטרף. רבים מדווחים על כך שבמקומות העבודה, שלא לדבר על מסגרות מקצועיות כמו באקדמיה ובגופים כמו אל על הטייסים, הפסיכולוגים שעליהם אני נמנה, ואחרים, כל מי שדעתו איננה כדעת המחאה צריך להרכין ראש, לשתוק ולעתים "אפילו בהסתרה". ההסלמה מפחידה ומוקצנת. את ה"ביצה" הזו נתניהו התחיל לייבש בהסכמה להידברות בבית הנשיא, ולפני שקוצר הרוח של האופוזיציה והמפגינים הולך ומתגבר, רצוי לנסות להתקדם לצעד נוסף להשגת רפורמה בהסכמה. לא בכל מחיר אבל במחיר אפילו גבוה יחסית. ולשם כך נדרש ייבוש ומסמוס "יריב" נוסף.
יריב לוין אשר כשמו כן הוא יוצר מריבות שווא מיותרות. לפי הגילוי של התכנית של אסף ליברמן על פורום קהלת, הוא ושמחה רוטמן הוסיפו מלח ותבלינים פוליטיים לתכנית המקורית של פורום קהלת, וגרמו למריבה גדולה. מאיר רובין המנכ"ל, ובעיקר מיכאל שראל הכלכלן מפורום קהלת נתנו להבין שיוזמת לוין ורוטמן חרגה מהתכנית המקורית של קהלת. חריגה זו הוסיפה לרעש וההמולה הנוראיים בעקבותיה. המרכיב הפוליטי של הוועדה לבחירת שופטים יצר פרנויה נוראית שהנה ממשלת הימין הולכת להשתלט עלינו, והשד החילוני הליברלי ושמאלני יצא מהבקבוק ומשתולל ללא כל רסן. בשעתו נתניהו לא הגיב במהירות הנדרשת ולשם שינוי הפעם נתניהו הגיב במהירות ובתבונה לאיומי יריב לוין להתפטר. ניתן לקוות שהוא יוביל את ההידברות להסכמה כוללת, ולא למבוי סתום שיגרום למהלך יזום חד צדדי, כפי שמאיימים יריב לוין ושמחה רוטמן. עליו לגייס את כל כוחו הפוליטי המחודש להשגת רפורמה בהסכמה.
בין לבין עליו להקטין את שותפיו לקואליציה בן גביר והחרדים. בן גביר הולך ומתגלה כקופסת משילות ובטחון ריקה, וככל קופסה ריקה "קיש קיש קריא". הרבה רעש וצלצולים ללא ריסון עצמי, תבונה ורגישות. החרדים בצד השני לא בוחלים בשום נסיון להמשיך את חגיגת ההסכמים הקואליציונים ולהשיג יותר ויותר תקציבים. תוך כדי הם מגבירים את הזעם והשנאה החילונית, שממילא קיימת ומוקצנת גם ללא סיבה מוצדקת. חרם מאפיית אנג'ל לא צלח, ועל נתניהו למוסס את דרישותיהם המוגזמים, ולשלוט בתקציב בגבולות הסביר.
עד כאן המגן אשר בלעדיו קשה להתקדם ולירות את החץ המדיני, בגלל שאלו התנאים ההכרחיים להגביר את החוזק הכלכלי והצבאי של ישראל, שעליו נשענים מירב ההישגים המדיניים של ישראל. כל זמן שישראל מתבוססת בקשיים הפנימיים שלה יקשה עליה לבסס את מעמדה המדיני והצבאי באיזור ובעולם.
החץ המדיני הוא פריצת הדרך לנרמול היחסים עם ערב הסעודית, שאפילו מימשל ביידן, העוין יחסית, טוען שהוא ממשיך לחתור ולקדם הישג כזה. לאמריקאים הישג כזה נדרש לנוכח היחלשות מעמדם במזרח התיכון, ובעולם בכלל בעיקר מול הסינים, כאשר הולך ומתייצבת קואליציה של איראן עם פוטין והסינים. מדובר באינטרס אמריקאי שבלי ישראל חזקה הם יתקשו לממש אותו. האינטרס הישראלי הוא ברור וזו צריכה להיות גם מטרתו של נתניהו לחתום את תקופת שלטונו בהישג כזה.
הכותב הוא פסיכולוג קליני