בין עיתונאי לדובר

במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות התפרסמה כתבת שיווק לספרו של ה"עיתונאי" רועי שרון "ואנקמה –סיפורו של הטרור היהודי", עם הכותרות "גילויים חדשים" והצילום של מפת הרצח.

כמי שעקב מקרוב אחרי הפרשה קראתי את הגילויים המסעירים של רועי שרון ונדהמתי לראות באיזו כישרון ניתן להפוך כל תמרור אזהרה, לאור ירוק.

היות ולטעמי רועי שרון בדברים שהוא פרסם נקט עמדה ברורה כדובר השב"כ, אהיה אני העיתונאי שאמור לשאול את השאלות שלא נשאלו לאורך כל הכתבה.

כבר באותו לילה מספר שרון ההערכה של כלל הגורמים קבעה חד משמעית שמדובר בטרור יהודי. הסיבות: דפוס הפעולה, עדויות מהכפר והגרפיטי.

כעיתונאי, חייב היה שרון לציין שקביעה זו התעלמה משרשרת הצתות שהיו בכפר עוד קודם לכן, מהסכסוך של בני משפחת דוובשה עם שכנים מהכפר, ומהעדות המפורשת אברהים דוובאשה שהיה במגע עם המפגעים והעיד על כך שהם וידאו את הריגתם של ההורים – דפוס פעולה שאין לו שום קשר לתג מחיר.

ההתקבעות היא אחת הסכנות היותר גדולות של חוקר, על אחת כמה וכמה במקרה כזה בו כל המערכת התגייסה להשתמש במקרה הטרגי כדי לנגח בו את נערי הגבעות ופעילי תג מחיר. השאלה האם סימון יעד הפללה מנשיא המדינה שהחליט שמדובר בבני עמו, דרך דובר צה"ל ראש הממשלה שהצהירו שברור להם שמדובר בנערי הגבעות, ושר הביטחון שהגדיל לעשות והודיע במשך כמה חודשים שזהות הרוצחים ידועה, לא נשאלה.

האם סומנה מטרה שעכשיו צריך רק למצוא לה קורבן? הוי אומר רועי שרון מודה בפה מלא שמדובר בחקירה שננעלה מראש, ולא שואל כיצד חקירה כל כך משמעותית לא מתנהלת במקביל בכמה מישורים? השב"כ והמשטרה היו כל כך נעולים שאפילו שריפה נוספת שהתרחשה לאחר מכן בכפר ורצח אחד העדים המשמעותיים שנה לאחר מכן לא עוררו אצלם שום סימן שאלה.

עתה נבדוק כיצד נבחרו השניים שהוחלט לסמן אותם כמי שצריכים להוציא מהם הודאה. גם כאן חושף שרון שלכל פעילי הגבעות שהשב"כ הכיר היה אליבי שהיה מוכר לשב"כ עוד טרם חקירה, שזו ידיעה מסעירה בפני עצמה עד כמה השב"כ עוקב ופולש לתוך חייהם של נערים. רק לשניים לא היה אליבי שהשב"כ ידע עליו.

א' עזב ערב פוייקה שבו נכח כנראה נציג שב"כ ו"לא טרח לדווח לשב"כ להיכן הוא נוסע", ועמירם שישן עם אשתו ובתו התינוקת בקראוון שבו הם גרו בעדי עד, ולא הזמין נציג שב"כ לישון איתם בקראוון ....

אחרי שהשניים סומנו, במשך ארבעה חודשים התנהל אחריהם מעקב צמוד מעיד שרון, והם לא מדברים מילה, אין שום ראיה הקושרת אותם למעשה. אירוע כל כך מסעיר כל המדינה מדברת עליו והשניים החשודים בביצוע המעשה "לא עושים טעויות" כותב שרון.

אולי המסקנה שהם פשוט לא עשו את המעשה? זה לא יעלה על הדעת, למה? כי יש לשב"כ מצוקה עליה שרון לא סיפר לכם הקוראים. הצהרותיו הלא אחראיות של שר הביטחון בוגי יעלון כאילו המציתים מוכרים לארגוני הביטחון, הביאה לעתירה לבג"ץ שחייבה את שר הביטחון לענות מדוע לא עוצרים את המציתים? ואם כן נוצר "צורך" לתת תשובות. וכאשר אין ראיות, מייצרים אותן.

וכך נולד תרגיל הדיבוב של א' באישורו של שי ניצן, תרגיל שרומן זדורוב יכול רק להודות לבורא עולם שחקירותיו לא התקרבו לאימה של נער שצריך לשכנע עבריינים רוצחים מתחזים כמובן שהוא עשה משהו בדומא. תרגיל זה לא מצליח והנער א' לא קושר לא את עצמו ולא את עמירם לרצח בדומא. חוקר סביר צריך היה לשאול את עצמו אולי אני טועה אולי ננעלתי לכיוון חקירה לא נכון? אבל לא, החקירה נמשכת ואחרי שמספרים ל-א' שהוא חשוד ברצח בדומא והוא כמובן מכחיש מכל וכל ואפילו צוחק כי ברור לו שזה הזוי, רומזים לו כך בפירוש מספר שרון שעמירם בין העצורים. וכי יש לך זיהום חקירה גדול מכך? ועדיין אין תוצאות.

עתה אנו מגיעים לשיא. החול בשעון החקירה אוזל מדווח שרון, וב-11 בדצמבר כמה שעות לפני כניסת שבת נערכת במטה השב"כ פגישה דרמטית עם ראש השב"כ יורם כהן, יהודה ויינשטיין היועץ המשפטי וכמובן שי ניצן פרקליט המדינה. מטרת הפגישה לעבור ל"חקירת צורך". חקירת צורך לא נועדה להוציא הודאות בבית משפט, חקירת צורך היא בשפה פשוטה עינויים שלא יתוארו כדי להציל חיי אדם כאשר יש חשש לפצצה מתקתקת. אבל איך אפשר לדבר על חקירת צורך ופצצה מתקתקת כאשר עברו חודשים מאז האירוע ושבועות מאז המעצר ולא קרה דבר שמעלה חשש לסכנת חיים?

מדובר פה על תשתית טרור מציין בכיר בשב"כ מספר שרון אם לא נסכל את חבריה הם ימשכו לפעול ויהיו נפגעים נוספים. כן זה צורך שהתעורר בערב שבת שממש במקרה הוא תואם ל"צורך" להגיע לתוצאות לפני שיסתיימו 21 הימים בהם עצורים א' ועמירם בלי לראות עו"ד. עתה שימו לב. בתאור של עמירם בתחילת הכתבה רועי שרון כותב שעמירם לאחר חתונתו חי עם אשתו לבד, הוא לא מדבר כמעט עם אף אחד ולא מגיע למפגשי פעילים. ובהמשך הוא כותב הוא נחשב לחסר פחד זאב בודד. כלומר מי שנחשב מראש לזאב בודד נחקר עכשיו חקירת צורך כדי לחשוף תשתית טרור. האם עמירם בחקירות האלו נחקר על תשתית הטרור בה הוא נחשד ובגללה הותר לערוך לו חקירת צורך? ממש לא.

יתר על כן על אף שהמדינה תבעה את עמירם על חברות בארגון טרור, אפילו בית המשפט זיכה אותו באופן מוחלט מתביעה זו. נסכם, ראש השב"כ יצר דרמה שקרית חסרת כל בסיס עובדתי אליה התמסרו בקלות וללא שום שאלות מיותרות וינשטיין שי ניצן ורז נזרי, כדי לאפשר לייצר הודאה באמצעות עינויים כשהצורך היחיד הוא ליצור ראיות למטרה שסומנה מראש ושהולכת לחמוק מהידיים בפגישת העצורים עם עו"ד.

חמור מכך שרון בעצמו כותב "אם יתברר שהנחקרים לא ביצעו את הפיגוע המוניטין של הארגון (השב"כ) ייפגע מאוד בציבור הרחב" כלומר אם מראש השב"כ ננעל על עמירם ו-א' כמי שעשו את ההצתה, עכשיו אין לו ברירה הוא חייב להוכיח את זה, כי זה כבר לא כבודו של נשיא המדינה ואפילו לא של שר הביטחון, זה כבודו של השב"כ שתלוי בהצלחת ההרשעה.

אחרי זיכויו של זדורוב היינו מצפים שהאדמה תרעד, שאנשים כמו שי ניצן יחקרו על חלקם בהפללת אדם רק כדי לסגור תיק, בזיוף ראיות ובהתנהלות שמקומה בעולם התחתון. הסיפור שמספר לנו שרון על הדרך בה התקבלה ההחלטה לענות אנשים שהוחלט שהם רוצחים בלי שום בדל של ראיה שקושרת אותם למקרה כדי להוציא מהם הודאה היה גם הוא אמור להרעיד את אמות הסיפים.

עיתונאי הגון היה עוצר כאן ושואל איזה צורך סיפקה חקירת הצורך? מה הסיבה לדרמה שבה מזמינים דיון ממש לפני כניסת שבת, כדי להתיר עינויים? איזה מידע חדש הגיע בשעות אלו שלא היה ידוע בחודשים ובשבועות הקודמים שיצר את הצורך המוגדר כפצצה מתקתקת? מה הערך של המפה שעמירם צייר ושל המידע שהוא מסר כאשר אף אחד לא תיעד כיצד התקבל המידע הזה ומי שתל אותו בפיו, לא בכל ה-19 ימים שקדמו לעינויים ולא במהלך העינויים עצמם. הדבר שברור הוא שמול שני נערים עומדת מערכת דורסנית שסימנה מטרה, שכבר חצתה גבולות בתרגיל דיבוב שכולל איום ברצח ולא הצליחה להגיע למטרתה, שיצרה מצג שווא של חקירת צורך, כשהצורך היחיד הוא הצלת המוניטין שלה והפללת הנערים בכל מחיר.

ועתה לתוצאות. לאחר כל העינויים וההודאה של עמירם היינו מצפים לפחות להגיע לפתרון התעלומה, או לפחות להפסקת השרפות בדומא, אבל גם זה לא קרה. כפי שציינו הצתות בדומא המשיכו ולא נחקרו. וביחס לרצח בדומא גם השב"כ וגם הכרעת הדין במשפט מודים שכנראה הם לא פוענחו עד הסוף, הוי אומר ההודאה של עמירם היא שקרית. ההוכחות לכך הן רבות.

ראשית מתחילת הדרך היה ברור שמדובר לפחות בשני מפגעים, הדבר היה ברור גם מהעדויות מהשטח, וגם מסוגי הכתב השונים שבגרפיטי. ההרשעה היא כנגד עמירם כאילו אחד עשה הכל. יתר על כן מתחילה היה ברור שהיה רכב בזירה איתו הגיעו המפגעים ואתו ברחו. השב"כ היה כל כך בטוח בכך שהוא עצר ואף עינה את רכז הנוער בכוכב השחר כי הוא היה בטוח שמדובר ברכב שלו. בהכרעת הדין אין זכר לרכב, עמירם ל"טענתו” עשה הכל לבד וברגל.

אלו כמובן זוטות עבור דובר השב"כ רועי שרון, לא צריך להטריד את הקוראים בסימני שאלה חמורים שכאלו. אבל ההוכחה הניצחת לכך שהשב"כ בוודאות לא מאמין לסיפור של עמירם היא, שגם אחרי הודאה זו נחקר עמירם פעם נוספת בעינויים. אם הסיפור של עמירם כל כך אמין שניתן בגללו להושיבו בכלא לכל חייו, מדוע היו צריכים חוקרי השב"כ לענות אותו פעם נוספת?

השאלה הזו כמו שאלות רבות אחרות ימשיכו להדהד בעולם. ציבורים גדלים והולכים מבינים שמדובר במערכת מושחתת שהעיתונות היא חלק ממנה ושהיא מסכנת את מדינת ישראל. אנו נמשיך לפעול עד שמדינת ישראל תתעשת בעז"ה, ותסיר את חרפת האישום ההזויה הזו מעליה, ותעמיד לדין צדק את מי שאפשרו לריקבון הזה להשחית כל חלקה טובה.