כן מסכימים לא מסכימים... והנה שוב אנחנו מקבלים תזכורת מי האוייב האמיתי שלנו. אז רגע, מי אנחנו באמת?
בשבוע שעבר קבלתי הודעה מרגשת לואטסאפ: "עוזרים לאחינו תושבי הדרום. בעקבות המצב בדרום החלטנו לפתוח קבוצה שתרכז בקשות לעזרה/סיוע במקום אחד! מוכנים לארח דרומים? נתקעתם עם הבר מצווה של הבן? כתבו בקבוצה ונשתדל לעזור. הפיצו את הקישור! קדימה עם ישראל..." כך ממש לשון ההודעה, ואם זה לא מספיק אז תוך שעה קיבלתי הודעה נוספת:
"גן האירועים נפתח שוב אצלנו בחצר. אם אתם מכירים זוגות שהאולם שלהם ביטל את האירוע עקב המצב ...אנחנו נשמח מאד לקיים אצלנו את החתונה" ....מוזמנים להפיץ. כך ממש, מילה במילה... אז זו רק אני ששואלת - מי אנחנו באמת? רק לפני רגע מלאו את העיתונים תמונות של קרע ומחלוקת, כן מסכימים, לא מסכימים, והנה כאשר התעוררנו למציאות מאיימת, הערבות ההדדית הטבועה בנו יוצאת ברגע... ושוב עולה בנו השאלה, למה רק ככה?
למה רק ברגעי משבר אנחנו מוצאים כוחות ויודעים להתאחד? אז קודם כל זה לא מובן מאליו שעם יוצא ככה מגדרו בשעת משבר, אין עוד עם כזה בעולם שנוהג ככה אפילו בזמני משבר!!! זה לא מובן מאליו ההתגייסות הזו, פתיחת הלב והבית באופן שכזה...אז אפשר לנשום ולהיות גאים בעצמנו על כך....יחד עם זאת, אנחנו לא יכולים להסתפק בזה...בשום אופן אין לחכות לזמני משבר כדי להתאחד על אף האתגר הטמון בכך, עלינו לזכור תמיד עד כמה רעה ומסוכנת האלטרנטיבה, וכפי שאנו רואים, אויבינו המרים מבחוץ ממתינים בדריכות לתקופות של שבר ורפיון לאומי על מנת לפגע בנו ולשבור את רוחנו, כשרק לאחרונה בנאומו מול הפרלמנט האיראני ציין המנהיג הרוחני חמינאי כי מדובר בצעד משמעותי לקראת התגשמות הנבואה שישראל לא תעבור את השנה ה- 80. אנחנו צריכים לנסות להפוך את ההתנהגות הזו לדבר שבשגרה...גם אם זה מאתגר, וזה מאתגר! והנה הבשורה המפתיעה...
בשבועות האחרונים, בעקבות המשבר החברתי שנוצר, נפתחו מאות סלונים בבתי ישראל למפגשים מהסוג המקרב. התחושה הקשה של רבים בציבור הובילה עמותות רבות לחבור לעמותת סאנשיין ולהקים יחד את "סלון ישראלי". בפלטפורמה דיגיטלית, אפשר להיכנס ולהירשם כמארחים ומתארחים.
אנשים מכל הקשת החברתית - פוליטית מבקשים להכיר, להיפגש, לשוחח ולהסתכל האחד על השני בעיניים. אני חושבת שלא היינו בשלים לתהליך הזה לפני כמה שנים, והנה דברים טובים קורים בשטח ולא תמיד מגיעים לידיעת הציבור.
בימים הראשונים, קרתה תופעה מדהימה, נרשמו עשרות מארחים, הרבה יותר ממתארחים- שוב, רק בישראל! כמי שפועלת במרחב העשייה החברתית בישראל קרוב לעשור, אני יכולה להעיד על ציבור גדול הולך ומתרחב שנושא האחדות חשוב ויקר לליבם.
מדי שנה עשרות ארגונים מבקשים לקבל את פרס האחדות שניתן בבית הנשיא זו השנה התשיעית ומספר מגישי המועמדות רק הולך וגדל. יום האחדות אותו נציין השנה בג' סיון, 23.5 - הולך ומתרחב בהיקף, במספר ובמגוון הפעילויות בהם לוקחים חלק אנשים וארגונים - מקיימים אירועים, מעגלי שיח ומפגשים. כך לדוגמא, ארגון יד בן צבי יצטרף לראשונה לפעילות ויקיים סיורים בסימן אחדות, תנועות בני עקיבא והצופים חברו יחדיו להפעלת הפנינגים עירוניים וארגון "זהות" מפעיל עשרות ערכות חינוכיות במאות מוסדות חינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.
בנוסף, השנה, החלה יוזמה חדשה בשם, "נפגשים על הדרך" ברכבת ישראל. עשרות מתנדבים יעברו בין נוסעי הרכבת, יעלו בזוגות וישחקו יחד עם הנוסעים, מתוך מטרה לייצר אינטראקציה ושיח משותף בין הנוסעים. מאיר גפן יוזם המיזם-" דווקא עכשיו, כשהקרע בחברה הישראלית הולך ומעמיק בכל יום, יש לנו הזדמנות וחובה לפעול ליצירת אוירה אחרת, דרך אקט שגרתי ויומיומי כל כך" אז מי אנחנו באמת?
אנחנו עם נורמלי שיודע ליפול ולקום. עם של אנשים שאכפת להם, שאוהבים את המדינה, שגאים בהנפת הדגל. עם של אנשים שמרוב שכל כך אכפת להם לפעמים עוברים את הגבול ושוכחים מי עומד מולם. עם שאוהב לגלות אחריות בעתות צרה וצריך לפעמים תזכורת שצריך לגלות גם אחריות בשגרה. אז בואו וקחו חלק באירועי יום האחדות וכך נזכיר לעצמנו כמה טובים אנחנו יודעים להיות. למפת הפעילות כנסו לאתר יום האחדות.
הכותבת היא מרצה, יו"ר עמותת סאנשיין, ממייסדי יום האחדות, במסגרתו ייערכו מאות אירועים ממשלתיים וקהילתיים ברחבי ישראל ובתפוצות ויחולק פרס ירושלים לאחדות ישראל לאנשים וארגונים הפועלים לקירוב ואחדות בחברה הישראלית