בשבת שעברה, פרשת בהעלותך, למדנו שביקש משה רבנו להיעזר בחותנו יתרו, שילמד את עם ישראל לשבטיו לראות תדיר בעין טובה, כדברי המשנה בפרק ה' במסכת אבות המלמדת אותנו שהסתכלות בעין טובה הינה ממידות תלמידיו של אברהם אבינו. ואכן, זה מה שאומר הקב"ה למשה בראשית פרשתנו, 'שלח לך אנשים ויתורו את הארץ'. עין טובה כיצד?
אומר הכלי יקר 'וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן' - שלש לשונות מצינו בעניין זה: ויתורו, ויחפרו, וירגלו. לפי ששלוש דעות, שלשה סוגי ראיות, היו באותה עצה. הקב"ה אמר: 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען'. לשון יתרון, ראו בעין טובה את יתרונותיה של הארץ. ולפי הרש"ר הירש, 'וְיָתֻרוּ' הוא לשון תפר וחיבור בין שני חלקים, הוי אומר, ראו בעין טובה כיצד לתפור, לחבר ולקשר את עם ישראל עם ארץ ישראל, כאותם שני גזרי אריג המשלימים זה את זה.
ובאמת ישנו פסוק אשר לכאורה נדמה כי יש בו אריכות יתירה, אך למעשה מהווה הוא ניסיון הכשרה של המרגלים לקראת יציאתם למשימה. 'וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם'. וכי מה עניין יש בכך שחברון נבנתה שבע שנים קודם העיר צוען? אלא נותן התורה מכווין את המרגלים ככלל וכל אדם בפרט, אל המבט הנכון והראוי, והוא, הסתכלות בעיניים טובות על יתרונותיה של ארץ-ישראל.
וכפי שמעיר רש"י במקום בדרך שאלה. וכי יתכן הדבר שחם בנה את חברון לכנען בנו הקטן קודם שבנה את העיר צוען למצרים, בנו הגדול? אלא להודיענו, שהייתה חברון מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען – ובא הכתוב להודיעך שבחה של ארץ-ישראל. למרות שאין לך מקום מלא סלעים וטרשים בארץ-ישראל כמו בחברון, ולכן הקצו אותה לקברים, ואין לך מעולה בכל הארצות כמצרים, שעליה נאמר 'כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם', ושם מושב המלכים..., חברון הייתה טובה היא פי שבע אף מצוען מצרים!
כלב מתבונן בעיניים טובות, וכשמבקש הוא להתחזק מפני שאר המרגלים שעימו, עוזב הוא אותם ופונה לבדו לחברון, לקברי אבות, לכן אומר הכתוב בלשון יחיד, 'וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן' . שתי דרכים יש בהסתכלות על אותם ענקים, אחימן, ששי ותלמי. המרגלים נצטוו 'וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה...', והנה לפניהם אותם ענקים ולפי פירוש אחר אף לא אחד מהמרגלים ראה אותם מלבד כלב, ולא ידעו הם על הענקים אלא מפי כלב. עין רעה אומרת, 'אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ' ... 'וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם', אך עין טובה רואה בכך ברכה גדולה, ארץ זו יש בה תזונה נפלאה ומגדלת היא אנשים בריאים וחזקים, וגבורתם אינה מפחידה כלל שהרי ה' איש מלחמה.
שואלים המפרשים, ויהושע היכן היה? מדוע לא בא עם כלב לחברון? אפשרות אחת היא שהמרגלים לא רצו להסתכן, שמא ייתפסו, ולכן התנדב כלב ללכת לבד, שהרי בין כה וכה חפץ היה להשתטח על קברי אבות.
מעניין מאוד הוא הסבר ה'חפץ-חיים' בספרו הנודע 'שמירת הלשון' [ח"ב פרק י"ט] וכמובא ב'ברכת אשר'. לדבריו, שתי דרכים קיימות בעבודת ה', בדרכי השכנוע, לאלה העומדים מול פני התועים. האחת – לפרוס בפניהם את השיטה האמיתית, תוך עימות מילולי ישיר ובירור הדרך הנכונה. והשנייה – שיתוף פעולה עם דרכם עד שתמצא הזדמנות לצאת ולברר ברבים את הדרך הראויה, כדברי רבי נחמן מברסלב על אותו בן מלך שנפל לשיגעון שהוא תרנגול-הודו הנקרא “הינדיק”. וחשב שהוא צריך ליישב ערום תחת השולחן כמו הינדיק. כל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו ממחלתו. המלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.
הפשיט גם את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגרר כמוהו פרורים ועצמות. שאל אותו בן- המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו מה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה, וכך השיבו אותו חכם משגעונו.
בשתי דרכים אלו נחלקו יהושע וכלב. יהושע גרס כשיטה הראשונה, ולכן ברכו משה - והִתְפַּלֵּל עָלָיו: 'יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים'. ואילו כלב גרס כשיטה השנייה ולכן לא נצרך לברכה זו, וכלפי חוץ שיתף פעולה עם יתר המרגלים, כדי שיוכל לבסוף ברגע המתאים, להשתיק אותם ואת העם, ככתוב 'ויַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם'... שתי דרכים אשר שתיהן ישרות לפני ה'.
אך המרגלים כשמם, לא תרו, לא ביקשו לראות ביתרונה של הארץ, 'וירגלו אותה'. וכדברי הזוהר הקדוש, ידעו שעם כניסתם לארץ תופסק כהונתם כנשיאים, לכן גם להם לא אצה הדרך, ובקשו להוריד מעלת ארץ ישראל שהיא ראש לכל הארצות, לדרגת הרגל. 'וירגלו' עשו אותה למדרס כף רגל. ומנגד את ארץ מצרים, הפחותה שבארצות, הפכו לראש. אמרו: ' נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה'.
אך לא רק למרגלים לא אצה הדרך להיכנס לארץ, אלא גם לבני-ישראל, שהרי אין כמו תנאי המחייה של חייהם במדבר מול עתיד הלוטה בערפל. במדבר, אין להם צורך לעמול לפרנסתם, שהרי באר מרים מלווה אותם, המן יורד מידי יום ביומו, ענני הכבוד מקיפים אותם ושומרים עליהם, ועמוד האש אף מורה להם את הדרך, כך שאין צורך אף בגיוס צבא העם לשמירה והגנה. ומנגד הרי עם כניסתם לארץ-ישראל, יחדל המן מרדת ויצטרכו לעמול להוציא לחם מן הארץ.
העננים המגינים אליהם מפני חצי צר ואויב, ייעלמו כלא היו. ואף באר מרים לא תלווה אותם יותר ויצטרכו אפוא לחפור בארות למצוא מים כאבותיהם, עם סכנת סתימתם ע"י פלישתים ושאר 'אוהבי ישראל'. לכן נקטו הם לשון 'ויחפרו', ככתוב בתחילת ספר דברים: 'נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ'. לשון חרפה. ביקשו למצוא את חרפת הארץ, ביקשו לדחות את הקץ, על ידי מציאת תירוץ ותואנה לשוב מצרימה, או לפחות להישאר במדבר, כי כאמור מה רע בחיי ה'כולל' עם תנאים טובים כחיי בנ"י במדבר...
אך שרש המילה לתור הוא גם לשון התרה, התרת הקשר, והוא שאנו אומרים בקריאת שמע, במצוות ציצית שבסוף הפרשה: 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם'... הביטו בקשרי הציצית, כך שתזכרו במצוות ה' שהוציא אתכם מארץ מצרים, ומתוך כך תזכרו מהו היעד ולא תתירו את הקשר של עם ישראל, לא עם תורת ישראל, ולא עם ארץ-ישראל אשר רק משיגיע העם אליה, יתבשר 'הגעת ליעד'. בה יקריב את קורבנותיו ומתוך הקשר לאדמתה, לארציותה, ירים תרומה וכך תתרומם ותתחבר נפש האומה לרוחניות.
אומרים בעלי התוספות בדעת זקנים, שכאשר שמעו ישראל אחר חטא המרגלים את גזירתו של הקב"ה, אחרו: 'אוי לנו, לעולם לא נכנס לארץ'... אמר להם הקב"ה: 'אל דאגה, לאחר תום ארבעים שנה תבואו גם תבואו לארץ-ישראל. לשם כך מיד אחר פרשת המרגלים, אומר ה' למשה, 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם', יעדכם ויעודכם הגדול, אינו מצוי במדבר סיני, אלא בארץ ישראל, 'כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם'. בישר להם שיכנסו לארץ.
יש המשכיות ונצחיות לעם ישראל, אם לא בדורכם, דור יוצאי מצרים, הרי יהיה זה בבניכם אשר יכנסו גם יכנסו לארץ. ויתכן שמשה הוסיף ואמר, לא בכדי נצטוויתי רק בשבוע שעבר לעשות חצוצרות ועוד מכסף, כי חצוצרה מורכבת משתי מילים – חצי צורה. רצון ה' הוא בקיום עם-ישראל על פי תורת-ישראל בארץ-ישראל. לעם ישראל בלי א"י, יש רק חצי צורה. שלא כמרגלים, עליכם לכסוף להיכנס אליה בתכלית הכוסף, עד שתושלם צורתכם בהיכנסכם אליה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל