פרשה זו, מחלוקת קורח ועדתו, יפה נדרשת, כי חזקה שבכל עת ובכל שעה ימצא בעל מחלוקת...
כבר בששת ימי בראשית, אומר ר' חנינא, מה טעם לא נאמר ביום השני לבריאת העולם 'כי טוב', לפי שבו נבראה המחלוקת. שנאמר: 'ויהי מבדיל בין מים למים', ואמר רב טביומי: אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם וליישובו, אין בה 'כי טוב', מחלוקת שהיא לערבובו, על אחת כמה וכמה. כך הוא בבראשית רבה.
ולא עוד אלא שאומר רב במסכת סנהדרין, שכל המחזיק במחלוקת – אפילו הדין עמו, עובר בלאו, שנאמר: ולא יהיה כקרח ועדתו'. וכתבו ראשונים, שכל המעורר מדנים ומחלוקת בציבור, עובר על לאו זה של 'ולא יהיה כקרח' ועדתו. כך גם כותב החזון-איש בפרק ג' בספרו אמונה וביטחון לכל המקהילים קהילות לקטטות עוברים על לאו זה. לאו זה מנאו הסמ"ג במניין המצוות במצות לא תעשה קנו קנז. אך בספר המצוות לרמב"ם כתב שהפסוק 'לא יהיה כקרח ועדתו', אינו אלא אסמכתא בעלמא.
ומעניין הדבר שהמחזיק במחלוקת, יש שכתבו בדעת הראשונים, שבכך הוא מבטל את הדין שיש ללכת אחר הרוב, הנלמד מהפסוק 'אחרי רבים להטות', כי כאשר הולכים אחר הרוב, מתבטלות המחלוקות בישראל, וביטול מחלוקת זהו רצון התורה, רצון ה', שלא יהיה האדם קשה בלתי נשמע לחבריו, אלא יהיה עושה רצון חבריו ועונה להם, נשמע אליהם, לחפצם ושב אל רצונם. כך הוא במורה נבוכים חלק ג פל"ג, על פי הפסוק 'וערפכם לא תקשו עוד' שבדברים י, טז.
מופיע בערוך השולחן, אורח חיים תקפא, שבהנהגות התפילה, ובעיקר במינוי בעל תוקע וחזן, בעניינים אלו, השטן מרקד, ולכן יש להיזה מאוד שלא לבוא לידי מחלוקת, וכל שיראת אלוקים בקרבו, יבטל דעתו אף שנראה לו שעושים שלא כהוגן, כדי שלא לבוא לידי מחלוקת. עד כדי כך, שאם רואה בעל תפילה שעושים עליו מחלוקת, הגם שהינו זקן ות"ח, לא ירד לפני התיבה, אפילו אם ירד לפני התיבה אחד שאינו הגון.
שואל הרמב"ן בפרשתנו, מדוע מבקש ה' להמית את כל ישראל באומרו 'ואכלה אותם כרגע', אם ישראל לא חטאו ולא מרדו? איה אחריותו של הממריד, איה אחריותם של צוות הממרידים, מי שהמריד בפיו ומי שהמריד בכלי התקשורת או בוואטסאפ... ואם גם ישראל הצטרפו למרד, למה טוענים משה ואהרן: 'האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף'?
עונה רבי משה בן נחמן, שבתחילה אכן לב העם היה אחרי משה ואהרן, אך כאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו ושמו עליהם קטורת כשהם נעמדים פתח אהל מועד לצד משה ואהרן, קרא קרח לכל העדה ואמר: 'אני בא בשם כולכם, די לדיקטטורה ולהתנשאות של משה ואהרן על כולנו הקהל'. או אז, וייטב הדבר בעיני כל העדה ונקהלו כולם לראות, שמא יש אמת בטענותיו, והדבר יישר בעיני אלוקים, ולכן סביר שהעבודה במשכן שוב תשוב מהלוויים אל הבכורים.
כך הצליח קרח להקהיל את כל העדה. לא לפני שהוא אסף וליקט קודם לכן את כל הנדכאים, מרי הנפש והמתוסכלים לסוגיהם. תחילה את דתן ואבירם המדוכאים המקצועיים, ואחר כך את און בן פלט, כי ידע שנפשו מרה על הבכורה שנלקחה מראובן. אמנם יעקב אבינו נטל את הבכורה מראובן, אך להקהיל ממורמרים, ניתן גם על ידי שקרים וידיעות כזב. וכך על זו הדרך.
כך נוצר גרעין קשה של ממורמרים, גם אם הם מכילים בתוכם 'קריא מועד', הנקראים לתת עצה ולתקן את צורכי העדה. אלה עזרו לו לערוך הפגנה רבתי ולהקהיל את כל העדה כולה ובה הצליח להשפיע אליהם בצדקת דרכו. נתחייבה אפוא העדה כולה בכליה, על שהרהרו אחרי רבם ומנהיגם. כי הרהור כזה כמוהו כהרהור אחר השכינה המחייב מיתה בידי שמים, לא רק החוטא ולא רק הגרעין הקשה, אלא כל העדה כולה.
למרות זאת, לימדו משה ואהרן זכות על כלל ישראל, וביקשו מה' שהעונש יתמקד באיש האחד שגרם לחטאם, ואפילו לא בגרעין הקשה של חבורת המתוסכלים והממורמרים שסייעו בהפצת דברי הבלע על משה רבנו שנבחר על ידי ההשגחה העליונה, ואשר אך לא מזמן, אומר ה' כי 'משה עבדי, בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו וגו'. כך גם ינהג דוד המלך אחר חטא המפקד, כשביקש מה' שיסתפק בהענשתו ויקל בעונשם של כל הפוקדים ששיתפו פעולה במפקד.
'ויקם משה ויבא אל דתן ואבירם', עד כדי כך ברח משה מהמחלוקת, מחל על כבודו, והלך הוא בעצמו אליהם, אולי יתפייסו וישלימו עמו. וכותב ר"י מלוניל על הגמרא בסנהדרין המוזכרת לעיל, שמשה רבינו, אילו לא היה הולך לדתן ואבירם, היה עובר על איסור זה של מחזיק במחלוקת... גם מי שאינו מעורב במחלוקת אך יכול להשתיקה, חייב הוא להשתיקה. כך הוא בספר 'שמירת הלשון'. ודוגמה נפלאה ראיתי חדשים לבקרים אצל מו"ר הרב חיים דרוקמן זצ"ל, שכל אמת שאירעה מחלוקת היה הרב נקרא, בא בשמחה, ועל פי רוב בדרכי נעם, מצליח להשתיקה.
דומה כי מחלוקת רעשנית פעמים לשם שמים כתלמידיו של אברהם ופעמים שלא לשם שמים כתלמידיו של קרח, היא ב DNA של עמנו, אך הסיבולת, הסבלנות וענוותנותם של מנהיגי העם ראויים לחיקוי ולמידה מתמידה.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל