בסקר פנימי שעשינו עם רבני קהילות שבעריהם יש מצעדי גאווה – ראינו שרוב מוחלט של הרבנים כמעט ולא מתייחסים.
האמת היא שלא צריך סקר, הדברים ניכרים לאוזן ולעין. הרבנים לא רוצים להיתפס בעני קהלם כחשוכים, או כאנשי מלחמה. גם רבנים שיש להם דעה – מעדיפים לרמוז עליה "במשפט פה משפט שם" מאשר להביע אותה.
אני רוצה לומר לרבנים, ובפרט לרבני הקהילות: דברו! כמובן הכל באופן ראוי, מכובד, ענייני, עם תוכן. אבל אל תוותרו על ההסברה מול הקהל שלכם!
מצעד הגאווה איננו רק מצעד שבא להשמיע קול, אלא בא גם להשתיק קול. יש כאן מגמה לנרמל "גאווה" ובמקביל לדרוס תפיסה יהודית שורשית, המיוסדת על המסורת וההלכה.
רק היום התפרסם שיש התקוממות כיצד העיריה ברעננה שמה לוגו שלה על אירוע המיועד לציבור דתי וחרדי הנערך בהפרדה. בכתבה מושמעים ביטויים כמו "בושה", "זה לא לגיטימי", "צריך להעניש אותם (אנשי ציבור שמשתתפים)". למעשה העיריה התנערה מהאירוע, ביקשה להסיר את הלוגו, ויש אפילו הצעה לפתוח בחקירה פלילית נגד מי ששם את הלוגו של העיריה על הפרסומים לאירוע. זו לא הפעם הראשונה, וזה לא רק ברעננה. בערים רבות יש ניסיון להצעיד קול אחד ולהשתיק קול אחר, שהוא לא פחות לגיטימי.
לכן אני אומר לרבנים: לוקחים לכם את הפה. אל תחשבו שאתם בוחרים לא לדבר, כי כולנו בתהליך נרמול ההשתקה. הרגילו אותנו לשתוק. מנסים להפוך את כל מי שעושה מסיבת הכנסת ספר תורה בהפרדה – ללא נורמאלי.
לגרום לנו להרגיש חוטאים, מחללי ה', רק בגלל שאנחנו רוצים להתנהל בדיוק איך שהיה מקובל במדינת ישראל עשרות שנים, ובעולם היהודי כולו – מאות ואלפי שנים.
לכן רבנים חייבים לפתוח את הפה. להסביר למה יש קו שמחבר בין "חודש הגאווה" לניסיון למנוע השמעת כל קול אחר. יש כאן קו אלים, כופה ומשתיק. יש דריסה של דעות. יש כאן משהו שסותר גם את התורה, גם את דרך הארץ וגם את ההוגנות הבסיסית של מלחמת האמונות והדעות הלגיטימית.
רב צריך לקחת את מושכות ההנהגה ולהיות הפה של התורה, של הצדק, של המוסר – ושל הקהל המושתק. לכן אני אומר לרבנים: השתיקה במקרה כזה לא נכונה. לא מדובר כאן במצוות תוכחה כלפי אחרים ואף לא במחאה בתוכנו.
מדובר כאן בהסברה עניינית שכל רב חייב להביא לקהילתו. צריך להחזיר את הלגיטימציה לדיון ענייני בנושאים העומדים על הפרק. רבנים: דברו!